אבני יסוד בהקשבה

ענת מירון

בתהליך למידת ההתמקדות נוצרת הבנה עמוקה של תהליכי שינוי המתאפשרים בתוך מערכת יחסים ובזכותה. כאשר מתקיימת ההבנה הזו מפנים, התהליך הוא כמו ריקוד מופלא המתרחש מעצמו ויש לו אלפי כיאורוגרפיות שלא ניתנות לידיעה מראש.

יוגי'ן מציין במאמר "צעדים קטנים בטיפול " * שכל הצעדים מתרחשים במסגרת אינטראקציה. הוא אומר שמערכת היחסים עם האדם מולנו היא הדבר החשוב ביותר, לפני ההקשבה ולפני ההנחיות להתמקדות. הוא מדגיש את שלשת התנאים ההכרחיים בעיני קארל רוג'רס *  לקיומו של טיפול:  אמפטיה, כנות וגישה חיובית.

במאמר זה ברצוני להסב את תשומת הלב לאיכויות מיטיבות הקשר בין המקשיב ולבין המתמקד, מה הן איכויות אלו, האופן בו הן חבויות בתוך ההנחיה וכיצד כל זה משפיע באופן חיובי על הקשר של המתמקד עם עצמו ועם התהליך שמתרחש בתוכו.

כמקשיבים בתהליך ההתמקדות אנו מודעים לחשיבות נוכחותנו ומה שהיא מאפשרת למתמקד. אנו יודעים לומר שנוכחות שקטה בלבד, יכולה להיות עולם ומלואו, הרגשנו וראינו את זה קורה בהתנסויות שלנו ושל אחרים. התחושה שיש כאן בן אנוש שיושב מולי והוא איתי בצעדי, מלווה ללא שיפוט ומאפשר לי לרקוד את הריקוד העדין בין המודע לנסתר שבגוף, מרגיש אותי ואת המקומות שבאים לידי ביטוי ברגע זה, באינטימיות מכבדת, תחושה יקרה זו מכילה בתוכה ריפוי עמוק מאין כמוהו.

ובכל זאת, לעיתים ישנם רגעים בתהליך שמזמינים אותנו להיות אקטיביים יותר ולהשתמש במילים שתעזורנה לתהליך להמשיך ולרקום את עצמו.

אחת התנועות החשובות שעלינו לקחת בחשבון כמקשיבים בתהליך התמקדות הוא : יצירת מרחב בטוח. לעיתים הוא כבר שם, ולעיתים צריך ליצור מרחב זה – להרגיש מה חסר כדי שהוא יתקיים : אולי זה משהו שצריך להיאמר…כדאי לבדוק מה הוא הדבר. זה יכול להיות קשור באופן ישיר למערכת היחסים, כפי שהיא באה לידי ביטוי כרגע. לעיתים זה יהיה קשור לתנאים הסביבתיים. מה שחשוב שנהיה בתשומת לב עדינה ורגישה וניתן זמן לדייק את מה שנכון. ללא תחושת ביטחון שום דבר לא ינוע קדימה. נכון יהיה להזמין את המתמקד לדאוג לנוחותו הפיזית ולמרחק הנכון בישיבה בינינו (במקביל חשוב שנעשה זאת גם אנחנו, המקשיבים)

במשך הזמן "רכשנו" לעצמינו כמה התנסחויות שונות :  אז אתה שם לב ש…… משהו בתוכך…יש שם מקום….להכיר ב"זה" שזה שם כרגע…לומר לזה שלום….לתאר את התחושה הגופנית של זה……לשבת לידו…לשהות במחיצתו….לשים לב מה "זה" יודע שאתה עדיין לא יודע… איך זה מנקודת מבטו…….יש אותך ויש את "זה" …. בוא נעשה לזה מקום….האם אפשר לתת לזה להיות כפי שזה עכשיו, ולו רק לרגע…בידיעה שיהיו עוד צעדים….לא חייבים לאהוב את זה, רק לשים לב שככה זה עכשיו……"זה" שם יודע למה הוא שם כפי שהוא…

המילים הללו חובקות את פילוסופיית התהליך והאיכויות הנדרשות לו כמו האטה, נוכחות, אמפטיה קבלה ועוד. מה שחייב להתווסף אליהן היא האיכות המתלווה למילים אלו. זה מה שיעבור. את זה ירגיש המתמקד ולזה הפנים שלו יגיב. זה כמו השילוב בין המוזיקה למילים. לכן חשוב  להביא את ההתנסחויות האישיות שלכם, באופן  שיבטא באותו רגע את החוויה האורגנית, את חווית נוכחותכם האמפאטית והאותנטית (ההתנסות והתרגול בהחלט מביאים את המיומנות לחוויה טבעית – ואל לכם לדאוג כאשר זה לא מרגיש זורם ומדויק. גם בכוונה, מתקיימת איכות מיטיבה).

תנועה נוספת חשובה והכרחית היא : האטה, שינוי בקצב – תנועה ראשונית, אשר בלעדיה אי אפשר להתחיל, והאמת שגם רצוי שתלווה את כל התהליך, "להקשיב לקצב של זה". במילים שלנו טמונה האיכות הזו, כאשר אני רוצה לשים לב למשהו, אני צריכה להאט. כדי לראות את הנוף על פרטיו בזמן נסיעה, אי אפשר להמשיך לנסוע מהר. צריך להאט ואולי אף לעצור בצד ולרדת כדי להתבונן על הנוף (הפנימי כמו גם החיצוני). אנו רוצים לזכור שיוג'ין מדבר על הבדל משמעותי בקצב שלוקח לנו לחשוב מחשבות לעומת הזמן שלוקח לתחושה גופנית להתהוות בתוכנו. לעיתים זה ייקח דקות מספר.

כאשר אנו מזמינים לשבת ליד "משהו" ולשהות במחיצתו, אנו מעבירים את התחושה ל "זה" שאנו לא ממהרים ויש בנו סבלנות.

הייתה לי חוויה כזו בזמן אישפוזה של אימי בבית חולים, אשר בנוסף לכאבים הפיזיים שחוותה, הרגישה חסרת אונים ומבוהלת. באחד הימים ניגש אלינו אח ובילה איתנו 3 דקות. הוא ישב איתנו ורק הקשיב למה שהיה לאימי לומר. הוא ישב שם באופן שיצר תחושה, כאילו בכל המחלקה כרגע, יש רק אותנו ואותו ויש זמן. כשהוא קם ללכת, אימי אמרה לו : "מה שעשית עכשיו זה דבר גדול ".

כמקשיבים אנו יכולים לבטא זאת גם באופן שבו אנו מדברים, בטון, בצליל ובקצב וגם בשקט מיטיב שלעיתים שווה אלף מילים.

כאשר נוצר מרחב בטוח, והקצב מואט אנו יכולים להתחיל לחוש את עצמינו מפנים ולהיות בנוכחות עם מה שיש –

self in presence – מהות תהליך ההתמקדות. כאשר אתה שם לב למשהו.."- יש את מי ששם לב ויש את מה ששמים לב אליו. כשאתה יושב ליד משהו, יש אותך ויש את מה שאתה יושב לידו.  ( I and it ) גם כאן, חשוב לחוש היכן נמצא האדם מולי ולהצטרף אליו. לרוב, לא אמהר להתנסח: " אז יש אותך ויש את זה"  באופן אוטומטי. אני ארצה להרגיש עם זה יקרב או ירחיק אותי ממנו. אולי הוא כבר שם ממילא, בנוכחות עם ה- it… אבחר להשתמש בזה כאשר המתמקד ממש זקוק לעזרה ב"הפרדה" בין הi  ל it . וגם אז, אחפש את הדרך המותאמת, ללא מאבק, תוך הצטרפות למה שיש כרגע, כנקודת מוצא.

מתוך הבנה עמוקה לביטוי הגופני של התהליך, לאופן בו נחווה הנושא בתוך הגוף והצעדים הבאים המוסתרים בתוכו, אנו נרצה לשים לב שהמתמקד נמצא בחיבור עם הנושא ברובד הגופני. כאשר עולה בנו שאלה האם חיבור זה מתקיים או כאשר נחוש שחיבור גופני תחושתי אינו מתקיים, נוכל בעדינות להפנות את תשומת הלב ל " איך זה עכשיו שם מורגש…כל המילים שעולות…איך זה נחווה בפנים כרגע…. להזמין לקחת רגע לבדוק איזו תחושה עולה בקשר לכל מה שנאמר …". כאשר אנו מפנים את תשומת הלב אל הגוף בחזרה, אנו רוצים לעשות זאת בעדינות עם כבוד לכל מה שנאמר, מבלי ליצור תחושה של אי נוחות מסוימת כאילו אנו "מתקנים" משהו. אנו רוצים לזכור, שלעיתים זה קשה להרגיש בגוף מסיבות שונות שכדאי לכבדן, ולמצוא קודם כל את הדרך המותאמת להצטרף למקום בו נמצא האדם כרגע, לפני שאני מזמינה אותו למשהו אחר. זוהי נקודה חשובה. כאשר אנו מצליחים לעשות זאת, האדם חווה אמפטיה והבנה בקשר ביני לבינו.

אמפטיה – להיות באמפטיה למשהו בתוכנו או עם מישהו זה לחוש את נקודת מבטו לרגע ולהבין באמת שככה זה בשבילו. אין זה אומר שאנו צריכים לאהוב את זה או להסכים עם מה שזה אומר. לעיתים קרובות אנו שוכחים זאת בזמן אינטראקציה, במיוחד כאשר התכנים שעולים, קשים. אנו כמקשיבים רוצים לשים לב ולזהות את החסר. להיות בעדינות עם החוויה הנוכחית ולראות כיצד אנו יכולים לעזור למתמקד להיות בקשר עם איכות מיטיבה ואמפאטית בתוכו, בדומה למערכת יחסים של הורה מיטיב וילדו, כדי שיוכל לחוש את נקודת מבטה של התחושה הפנימית, לתת לה מקום להיות כפי שהיא וליצור בפנים תחושה שזה ירגיש מובן ולגיטימי. זה לא תמיד פשוט. גם פה, אנו רוצים לשים לב כיצד ההתערבות מצטרפת ולא מייצרת תחושה לא נוחה ואף מתנגדת אצל המתמקד.

אפשר לומר משהו כמו- " אתה לא חייב לאהוב את זה…רק לראות שזה איך שזה כרגע…זה מה שזה מרגיש וחש לו שם בפנים…" ( אפשר  לציין שזה לא הסוף, ויגיעו עוד צעדים…זה רק איך שזה עכשיו ).

התנועה אשר תומכת בהבאת אמפטיה למשהו קשה ומציק בתוכנו הנה הבאת תשומת לב אל כל חלקי החוויה :

כאשר אני שמה לב כמקשיבה, שיש את ה"משהו" ויש גם את הקול שלא אוהב את זה, אני יכולה לבטא זאת בשיקוף : " אז יש את המועקה הזו בחזה ואת שמה לב גם לחלק הזה בתוכך שלא ממש אוהב שהיא שם. "

..יש את התחושה הזו שם בבטן ויש את הפחד/ כעס/ חוסר סבלנות…בקשר לזה – אז יש שם גם וגם, יש את שניהם ואפשר לומר לכל אחד בנפרד "שלום".

אפשר כך לבדוק עם מה נכון "להיות עכשיו".  איזה קול או חלק זקוק לתשומת לב..

כשזה מתאפשר, ה"מקומות" מקבלים לגיטימציה להיות כפי שהם, באופן מופרד ומוגן, מרגישים יותר בטוח לנוע קדימה וליצור תפנית מורגשת.

תשומת הלב לכל חלקי החוויה חשובה מאד כאשר מתרחש תהליך ביקורת בזמן ההתמקדות. אני רוצה למצוא את הדרך המותאמת, כמקשיבה, לשקף את החלק שמעביר ביקורת וגם את החלק שחוטף…ואם אפשר לעזור למתמקד להיות רגע עם שניהם, לשים לב שיש גם וגם…תהיה זו נקודת התחלה טובה להמשיך לעבוד עם אחד מהחלקים כפי שיתאים באותו רגע.

קבלה – אנו יודעים ש"זה" לא ינוע ולא תתרחש תנועה קדימה מורגשת, כאשר ישנן קולות לא מקבלים ולא מאפשרים ב"שטח הפנימי". כאשר "זה" שומע, מרגיש שמשהו, מישהו לא מקבל אותו כפי שהוא, מן הסתם "זה" לא ידבר את עצמו. במקרים מסוימים הקולות הלא מקבלים בתוכנו, אינם גלויים לעין המתמקד באופן ברור ושם אנו, כמקשיבים יכולים להזמין את ההתבוננות על המתרחש, לבדוק, להציע ולשקף את החלקים הנוספים המבצבצים בתוך התהליך, ולאפשר מרחב של אמפטיה וקבלה.

ההתמקדות הינה תנועה פנימית של הבאת תשומת לב אל משהו מעורפל ולא ברור בתחילה. היכולת לקבל את המצב הלא ברור, לשהות איתו ללא אג'נדה, כלומר להיות בדיוק עם מה שיש כפי שהוא מבלי לשאוף לזה יזוז, ילך, יתכווץ או יתרחב, מבלי להבינו, תנועה זו הינה לב ליבה של ההתמקדות. קבלה ללא תנאי.

כאשר "משהו" מקבל הכרה, מקום ורשות להיות כפי שהוא כרגע, מתרחשת תפנית.

לעיתים זה לא פשוט להיות בנוכחות עם הדברים באופן שמאפשר זאת, ולכן אנו כמקשיבים יכולים לשים לב "לחוויה החסרה" בתהליך כרגע , כמו לראות מה חסר בתנאי השטח, ואיך אפשרי להציע משהו באופן שתואם את התהליך, את הקצב הנכון ואת היכולות של המתמקד כרגע, שיוכל להטמיע את האיכות או התנועה החסרה, מבלי ל"הפריע".

במקום הזה, כדאי לנו כמקשיבים להיות בנוכחות פתוחה שתאפשר לנו להרגיש ולחוש את מה שקורה. זה ללוות את התהליך וגם לראות אותו בו זמנית מהצד, ותמיד לזכור שלאדם יש את המערכת היחסים שלו עם ה"נושא" הספציפי הזה, כרגע. הנוכחות, הקבלה והרשות לתת לזה להיות כפי שזה עכשיו זו עשויה להיות תנועה עמוקה של ריפוי.

 

תירגום חופשי של תהליך התמקדות מתוך dvd של יוג'ין שמביא הקשבה טבעית ומשוחררת: (מזמינה אתכם לקרוא את התהליך תוך שימת לב לאיכויות ההקשבה המאפשרות, והביטוי שלהן אצל המתמקדת, אשר אינה מנוסה בהתמקדות)

 

יוג'ין : כשמשהו בא בפנים, החזיקי את זה לעצמך לפחות לזמן קצר, כי אם את אומרת זאת תיכף ומיד, הפנים מתחיל להיות "עצבני" בקשר לאמירת דברים חדשים..תני לזה לדבר אליך ואם תרצי לשתף זאת דקה אחרי, את יכולה, או לא.

קלה : …פאוזה ארוכה….

יוג'ין : אני שמח שאת לוקחת את הזמן לזה, אני שמח….את מתבוננת ונוכחת…אין מה למהר

קלה: …פאוזה של 3 דקות…..

יוג'ין : ..זה בסדר שאני נשאר שקט ? או שאת רוצה שאעשה משהו ?

קלה : כן, להיות פה…ולהיות בשקט…

יוג'ין : יופי…אני רק בודק.

קלה :….מייצר לי מקום בטוח…

יוג'ין : יופי

קלה : אנחנו יכולים לדבר…

יוג'ין : אנחנו יכולים לדבר ?

קלה : כן

יוג'ין : או יופי…

קלה : פאוזה ארוכה….

יוג'ין : זה משמח אותי שזה מקום בטוח…

קלה: כן…זה משמח גם אותי…כך לפחות אני יודעת שאני יכולה להיות אני, מבלי להרגיש שאני צריכה להיות מישהו אחר……….. פאוזה …..

יוג'ין :...כשאמרת "אנחנו יכולים לדבר"…זה היה בשבילי לדבר או שזה בסדר שרק אחכה..?

קלה :אני חושבת שלחכות…כי אני לא רגילה לשקט…

יוג'ין : אמן !! השקט יותר חשוב ממה שהדיבור יכול להיות….את לא רגילה לשקט…כן ?

קלה : כן

יוג'ין : יופי

קלה : הרעיון שלהקשיב לגוף שלי ורק לנסות להיות בקשר איתו….

יוג'ין : …רק להקשיב לגוף שלך…רק להיות בקשר איתו… שמעתי אותך טוב ?

קלה : כן

יוג'ין : רק להקשיב לגוף שלך רק להיות בקשר איתו

קלה:…כשאני יושבת כאן ורק נהנית מהשלווה ומנסה להבין איך גופי עובד …זה מאד מהנה,כי אף פעם לא פיניתי את הזמן לזה

יוג'ין : נהנית מהשלווה…ומאיך שגופך עובד ומבינה שכמעט אף פעם לא נתת לזה זמן שכזה….אמרתי את זה נכון ?

קלה: כן

יוג'ין : תודה…….אני שמח בקשר לזה.

קלה : כן….רק שזה מעניין כי……כשאני מתחילה מכפות הרגליים ועולה למעלה, עד כה הכול נוח….אני יכולה להרגיש הכול…חוץ מהחזה..

יוג'ין : בחזה שלך זה לא ממש נוח..

קלה : שם הכובד נמצא.

יוג'ין : יש כובד בחזה..

קלה : כן ………. פאוזה של דקה…..

יוג'ין : הגיעה נשימה…

קלה : כן…יכולתי לחוש את הנשימה שלי אך זה כמו הופרע על ידי העובדה שהכובד הזה…זה מרגיש שזה מפריע לי בזמן שאני נהנית מהשלווה.

יוג'ין : הכובד מפריע לך ליהנות מהשלווה

קלה : כן

יוג'ין : אפשר להיות נחמדים אל הכובד ?…….שהוא יוכל לדבר אלינו…..

קלה : אני מנסה..

יוג'ין : זה לא צריך לדבר …רק שזה יחוש רצוי אם הוא ידבר…… כשאמרת "מנסה" התכוונת מנסה להיות נחמדה אל זה ?

קלה : כן אני מנסה להיות נחמדה אל זה

יוג'ין : זה לא כל כך פשוט להיות נחמדה אל זה

קלה : כי אני חשה שזה עומד בדרך ל..

יוג'ין : עומד בדרך

קלה : כן ..כן מפריע ליהנות מהשלווה

יוג'ין : זה קצת קשה להיות נחמדים למשהו שעומד בדרך

קלה : כן… יש לי קושי עם זה …

יוג'ין: אז יש שניים מהם… אחד מעוצבן ( upset) שזה בדרך…..ויש את זה..

קלה : צוחקת.. אוקיי..

יוג'ין : אני לא יודע אם זה נכון בשבילך…

קלה : אני תמיד מנסה להיות נחמדה …לכן אני צריכה……אני מנסה תמיד להיות נחמדה..

יוג'ין : אה ! את תמיד מנסה להיות נחמדה אל אנשים אחרים …

קלה : כן..לאנשים אחרים קל מאד …בפנים זה אחרת… בפנים מרגיש יותר כבד..

יוג'ין : יותר כבד בפנים …..אז בואי נשב עם זה ונאמר : "זה כבד"…או כן "זה כבד"…זה בסדר לעשות את זה ?

קלה : כן ..לפעמים צריך לקבל …דברים מסוימים…שאין לך שליטה עליהם…

יוג'ין : כן..לקבל.."או זה כבד"

פאוזה…………..

קלה : עכשיו אני רואה את ההבדל במובן שלתת למשהו להיות, אני יודעת שזה שם, לעשות לזה מקום ולהמשיך לאפשר לעצמי ליהנות מהשלווה

יוג'ין : זה שם… יודעת שזה שם…ואת לא דוחפת את זה או מעליבה את זה…ויכולה להמשיך ליהנות מהשלווה …זה נכון ?

קלה : כן ……………………פאוזה….

קלה : עכשיו כשהפרדתי בין השניים…

יוג'ין : כן

קלה : זה ברור שיש אפשרויות…שאתה יכול שיהיה לך את הכובד במקום אחד והשלווה במקום אחר….

והשלווה רוצה לשחק ( to play) …..יש אפשרות לשחק

יוג'ין : אפשרות לשחק …יש אפשרות לשחק..

קלה : וזה דבר גדול – שאני יכולה שיהיו לי מקומות שונים.

יוג'ין : זה, יכול להיות המקום של הכובד וזה יכול להיות המקום המשחקי ומשהו בקשר לאפשרויות של מקומות שונים.

קלה : כן..הדבר המעניין הוא שמעולם לא חשבתי ….. יכולתי לחוש זאת מבפנים, שיש מקום שהוא שם וצריך לרפא, לגדול ומה שזה צריך………ויש מקום שאני ידעתי עליו ודאגתי לו וטיפחתי (הזנתי) אותו נתתי לו מה שזה צריך ולא חשבתי שאוכל לעשות זאת מבפנים…

יוג'ין : נתת לזה הרבה …אבל משהו בקשר לתת לזה מבפנים…זה נכון ?

קלה : כן…

יוג'ין : תבדקי מה אנחנו צריכים לקחת איתנו…או מה עוד רוצה לקרות ?  כי אנחנו נעצור בעוד כמה דקות…

קלה : ליהנות מהידיעה שבהבדל

יוג'ין : את יכולה ליהנות , לדעת את ההבדל…

קלה  פוקחת עיניים ….בוכה…

יוג'ין : לאט ובעדינות ….כאשר את כל כך בפנים, תחזרי לאט …

 

( ניתן לצפות בתהליך מרגש זה ב dvd  – a day with Gene דיסק 2 )

כל האיכויות והתנועות אליהן התייחסתי במאמר, כמו התהליך עצמו, אינן באות בסדר מסוים. אפשר לומר שהן שזורות אחת בשנייה וביחד, כמירקם אחד, מהוות אבני יסוד המניעות את התהליך קדימה ומאפשרות למערכת יחסים מיטיבה להתקיים.

יוג'ין מיטיב לומר זאת במאמרו –

The primacy of human presence- the small steps of therapy   :

" אני רוצה להתחיל עם הדבר החשוב ביותר שיש לי לומר : הערך שיש לעבודה עם אדם אחר הוא להיות נוכח כיצור אנושי. וזה המזל, כיוון שאם היינו צריכים להיות חכמים, או טובים, או בוגרים, אז סביר להניח שהיינו בצרות. אבל מה שחשוב הוא לא זה. מה שחשוב הוא שנהייה בני אדם עם אנשים אחרים, שנזהה את האחר כישות נוספת שם."

ביבליוגרפיה :

The small steps of therapy process: How they come and how to help them come/ Eugene T. Gendlin 1990  university of Chikago

* קארל רוג'רס : Carl Rogers  ;‏ 8  בינואר 1902 – 4  בפברואר 1987 –  פסיכולוג אמריקאי, מאבות הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה ואבי שיטת הטיפול הממוקד בלקוח – Person-Centered Therapy

עוד על התמקדות

חדשות

תגיות