התמקדות והתבוננות פנימה כמפתח לתהליך טיפול זוגי מוצלח
המלכודת של טיפול זוגי
כל מטפל זוגי מכיר את הטענה של בני זוג שפונים לטיפול זוגי:
"אני מוכנ/ה לעשות הכל אבל קודם שהיא/הוא יעשו שינוי"
כל מטפל זוגי גם יודע ששינוי מתחיל כאשר אחד מבני הזוג מסכים להפנות את המבט פנימה.
המלכוד של טיפול זוגי היא הציפיה של בני הזוג לראות שינוי אצל האחר כתנאי לכאורה לשינוי שהם יעשו, בעוד שהדברים היחידים שאנחנו כבני אדם יכולים לעשות הם שינויים בפרשנויות ובתגובות שלנו.
גם בשיחות אישיות אנשים משתמשים שוב ושוב באמירות כמו:
"אני רוצה שהוא יבין ש…."
"אני רוצה לגרום לה הבין ש…."
אני רוצה שהיא תדע ש…."
"אני רוצה שהוא יתחיל ….."
כל אלה הם הפניית מבט החוצה וניסיון בלתי אפשרי לשלוט במציאות בכלל ובמחשבות וברגשות של אדם אחר בפרט.
אם נשים לב כמה מעט אנחנו שולטים במחשבות וברגשות שלנו נבין מיד שבלתי אפשרי לנו להשפיע על מה שאחרים חושבים או מרגישים.
אז איך התמקדות יכולה לעזור?
כאשר זוג נמצא ב"מצב ההישרדותי", מתקשים בני זוג להקשיב האחד לשניה. אחד מדבר ואז השנייה מגיבה באופן מיידי מתוך המצוקה שלה ואז ולהפך וחוזר חלילה. התסכול החרדה והכעס מנהלים את השיחה וממסכים את היכולת להקשיב אחד לשניה (ולהיפך…). במצב כזה אין באמת סיכוי להקשבה אחד לשיני – להתמקד בהקשבה. כדי להצליח להקשיב, יש למצוא את הגשר אל הזולת – לזנוח תחושות, רגשות ותגובות אוטומטיות ופשוט להקשיב! זה קשה, לפעמים קשה מאוד, אך הכרחי ואפשרי. האפשרות "לעבור את הגשר" היא מילולית וגופנית כאחד. בני הזוג יושבים זה מול זה, מחזיקים ידיים, מביטים זה לזה בעיניים, מכוונים זה אל לבו של זה ונמצאים האחד עם השניה בזמן השיחה. מקשיבים באמת. במצב זה, כל אחד מבני הזוג ער ורגיש מאוד לכל ניואנס הקשור לשפת הגוף של בן זוגו ומגיב לשפה הראשונית שאינה מילולית.
מדוע קשה להפנות מבט פנימה?
כולנו חיים בגוף והחושים שלנו קולטים ללא הרף את הסביבה הפנימית והחיצונית. הבעיה היא שרוב הזמן הסביבה החיצונית משדרת לנו גירויים חזקים הרבה יותר עוצמתיים מהגירויים שקיימים אצלנו בגוף.
יש סיפור יהודי מפורסם על הרשל'ה שעומד חסר אונים ומחפש משהו בפינת הרחוב.
כששואלים אותו מה קרה הוא משתף שאבד לו מטבע יקר והוא לא מצליח למצוא אותו.
ואיך ואיפה איבדת את המטבע? שואלים את הרשל'ה
אני בטוח שאיבדתי אותו בבית משיב הרשל'ה
אם כך למה אתה מחפש אותו כאן? שואלים
כי כאן יש אור ובבית חשוך משיב הרשל'ה
וכך אנחנו חיים. רוב הזמן נידמה לנו שהחוץ מואר והבית חשוך. אנחנו מנסים להבין איך אנחנו מרגישים בעזרת החושים שבוחנים את העולם בחוץ כי בחוויה שלנו אנחנו רואים, שומעים וחשים את מה שיש מחוץ לנו בעוצמות הרבה יותר גדולות מאשר בבית החשוך.
רק להמחשה, האם כרגע בזמן הקריאה אתם בתשומת לב לנשימה? לתחושות בגוף? לרגשות? למחשבות?
אנחנו נוטים להאשים אחרים בכלל ובני זוג בפרט
המוח שלנו עושה עבודה מצוינת. המוח נוטה למצוא הקשר בין סיבה לתוצאה ולספר סיפור טוב.
אנחנו חייבים לקשור בין ריח של נמר לסכנה, בין מראה של עץ לאוכל ובין עקבות באדמה לציד. המוח שלנו סורק ללא הרף את הסביבה ומספר לנו סיפור. הגוף גם מגיב לסכנות והזדמנויות.
בעולם המודרני המציאות השתנתה אבל המוח ממשיך בעבודה ההישרדותית שלו.
היום זה לא נמר זה סתם כלים שנשארו בכיור, או אולי שלא ענו לנו להודעה, או שפשוט שכחו לקנות את הגבינה שאנחנו אוהבים. לכל אחד מאיתנו יש הרבה מאוד מצבי חיים שמכניסים אותנו לדריכות הישרדותית.
אנחנו מגיבים בכעס, בעלבון, בהתרחקות או בכל מיני דרכים שפוגעות בבני הזוג שלנו ובמערכות היחסים שלנו משום שאנחנו עובדים על אוטומט.
מיקוד פנימה משנה את הדינמיקה של זוגות ויוצר יחסים בריאים.
תהליך טיפול זוגי טוב מאפשר לכל אחד מבני הזוג לשנות את המיקוד פנימה.
כאשר בני הזוג מתחילים להבין קודם כל מה הם מרגישים, לומדים לתקשר את הרגשות שלהם ובעיקר לקחת אחריות על הרגשות שלהם מתחולל שינוי.
אם שלחתי הודעה ולא קיבלתי תשובה הגוף שלי הגיב לזה, זה בסדר לתקשר את הדאגה, הכעס, התסכול כל עוד אני מבין שאת לא אשמה, את רק לחצת לי על הכפתור. הכפתור היה שם קודם והתגובה שלי הרגשית היא אחריות מלאה שלי.
בטיפול זוגי התבוננות פנימה מאפשרת לשחרר האשמות ורגשי אשמה ולקיחת אחריות מלאה של בני הזוג על התהליך. כל אחד מבני הזוג עושה את חלקו למען רווחתו הנפשית וללא תלות באחר.
