שחרור מחסומים

Releasing blocks to action with focusing

אן וויזר קורנל וברברה מקגווין
Appears in The Radical Acceptance of Everything

סיכום מתורגם / ענת מירון

מחסום לפעולה הינו חוויה אשר יכולה להיות מתוארת כמו: " אני רוצה לעשות את זה אבל אני לא עושה את זה".

בעבודה עם מחסומי פעולה אנו לוקחים בחשבון את קיומם של שני חלקים: החלק שרוצה לעשות את הפעולה והחלק שלא רוצה. אנו מנחים את המתמקד להקשיב בחמלה לחלק שלא רוצה.

עשויים להופיע 3 דפוסי מחסומים אופייניים, למרות שבתהליכים מסוימים לא יופיעו דפוסים מסוימים כלל.

סוגי הדפוסים:

1. דפוס ההגנה

2. דפוס המרד

3. דפוס ה" רוצה משהו אחר".

( אפשרי שיופיע גם מבקר פנימי אשר זקוק גם הוא להישמע באמפטיה)

מאפייני המחסומים לפעולה:

מחסומי פעולה הינם החוויה המורגשת של אי יכולת לעשות את הפעולה.

" אני רוצה לעשות זאת, אך אני לא עושה..". הפעולה יכולה להיות פעולה בודדת כמו להתקשר להוצאה   לאור, אך לעיתים קרובות זה סוג כללי של פעולה או עשייה כמו : " עשיית טלפונים" או " התארגנות או   "כתיבה".  כאשר ישנה חוויה שפעולות מרובות קשות להתנעה או להשלמה זה נקרא "דחייה" או  "להיות תקוע". יהיה זה יעיל לזהות כאשר עובדים עם מתמקד, האם הוא נמצא בשלב של מחסום  פעולה בסיטואציה הנוכחית.

כאשר אנו מגדירים עניין כמחסום פעולה, אני יכולים להניח על קיומם של 2 החלקים (או היבטים של  החוויה הפנימית) : החלק שרוצה לעשות והחלק שלא רוצה.

המתמקד לרוב יתחבר בחוויה לחלק שרוצה ויהיה מנותק מהחלק שלא רוצה.

 

3 סוגי מערכות יחסים עם החוויה הפנימית:

1. הזדהות עם חלק מסוים – החוויה היא "להיות הרגשות : " אני כועסת" …אני פוחדת"…  "אני עצובה"

יש הזדהות עם החוויה הרגשית שנחווית. האמת היא שחלק ממנה עצוב וחלק אחר ממנה יותר מזה, אך ישנה הזדהות עם העצב במקום להיות במודעות לכוליות, היא מודעת רק לחלק אחד.

הזדהות עם חלק, מרגיש כמו "לקחת צד" באופן פנימי.

" אני צריך להיפטר מהחלק הכועס שבי." אדם מזוהה עם חלק כאשר הוא מוצא עצמו לא מסוגל להיות באמפטיה עם מישהו או משהו, בד"כ עם חלק אחר בתוכו. " אני חסרת סבלנות לגבי הפחד שלי"…יכול להיות – "חלק בתוכי פוחד וחלק אחר חסר סבלנות בקשר לזה".

 

2. דיסוציאציה/ נתק מחלק מסוים: אם הזדהות היא "אני..(פוחד, עצוב, כועס)" אז דיסוציאציה היא "לא

אני" – אני לא כועס/ עצוב/פוחד. כאמור אדם יכול להיות לא עצוב ואז זוהי פשוט האמת, אך אם הינו

עצוב, אם יש עצב והאדם לא מודע אליו, אזי ישנו ניתוק מהעצב שבו.

חלק מנותק- הוא משהו ששייך לך, שלך ואינך מזהה אותו. אינך מודע אליו. את לא חשה אותו ואם את חשה קצת תרגישי יותר משהו כמו דחייה, הכחשה, תיעוב או שיפוט.

הזדהות וניתוק בדרך כלל הולכים יחדיו. אם יש בך גם פחד וגם התרגשות ואת מזוהה עם הפחד (אני פוחדת) כמעט בטוח שתהיי בניתוק מההתרגשות. רק לאחר מעבר לאי הזדהות עם הפחד יהיה לך מרחב פנימי לחוש גם את ההתרגשות, או שתהיי מזוהה עם המבקר הפנימי, תיקחי צד ותשפטי חלקים אחרים שלך אשר היו מנותקים.

 

3.מצב ביניים : הינו לא – "אני" ולא- " לא אני". מצב ביניים נקרא אי הזדהות ואפשר לכנותו – "להיות עם".

אני עם משהו שאני מרגישה. חלק ממני מרגיש כך ואני מכירה בזה. יש מקום לחלקים אחרים בי לחוש   אחרת. מצב ביניים זה הינו בעל כוח. מפה אפשר להכיל הכל, ללא הצפה, ללא הזדהות.

את בנוכחות עם האמת של איך שאת ברגע זה. את מודעת לחוויות הפנימיות, מכירה בהם. הם חלקים בך ואת יותר מזה.

 

דפוסי הזדהות/ נתק במחסומי פעולה :

 

במחסומי פעולה האדם מזדהה עם החלק שרוצה לעשות את הפעולה ומנותק מהחלק שלא רוצה.

כאשר היו לי מחסומי כתיבה, הייתי אומרת –" אני רוצה לכתוב, אני ממש באמת רוצה, אני לא יודעת למה אני לא כותבת". שימו לב להזדהות – " אני רוצה"!! הייתי ערה לרצון לכתוב ולא ערה לחלק שלא רוצה. בצורה מאד אופיינית לניתוק חשתי את אפקט החלק שלא רוצה ( בגשטלט זה נקרא אנדרדוג) שכה עוצמתי ממיקומו המנותק. יש אשר מכנים זאת "המחבל" או "התנגדות". אין לו קול אך יש לו כוח "להפסיק את ההצגה". זו דינאמיקה של מחסום פעולה – הזדהות עם חלק שרוצה, ניתוק מהחלק שלא רוצה, תקיעות ואי פעולה.

 

להיות עם החלק שלא רוצה:

הצעד הראשון בהתמקדות עם מחסומי פעולה הוא להזמין את המתמקד לבוא במגע עם התחושה המורגשת של החלק שלא רוצה. אנו נמצאים איתו מכיוון שזה החלק המנותק. כאשר ישנו דפוס של הזדהות/ ניתוק, 2 החלקים יכולים להיות במודעות על ידי הזמנת החלק המנותק לעלות למודע. בעבודה עם מישהו בשלב ראשוני, זה יכול להישמע כמו – " אמרת שיש לך מחסום לצאת לחפש עבודה חדשה…בוא נניח שיש חלק בך שלא רוצה לחפש…זה נשמע הגיוני ? המתמקד יגיב ב-

"כן אך אני לא בחיבור איתו"…או ייתן הסברים מהראש -: החלק הזה אוהב פנאי ובטח מדוכא מהרעיון ללכת לחפש עבודה.."

תגובתי –" אוקיי, אני אנחה אותך לחוש את החלק הזה בתוכך ואז לנהל איתו בעדינות שיחה כדי להכירו טוב יותר ולשמוע מה יש לו לומר. שנעשה זאת ?" המתמקד מסכים ואז אני מנחה משהו כמו כיוון כלי קצר ומזמינה להיכנס פנימה : " קח את הזמן לתת לחלק שלא רוצה ל.. לבוא למודעות שלך עכשיו, לגוף,

כמו לומר לו : "בוא והראה עצמך"…והמתן .

אם המתמקד לא חש דבר אני אומר- " אז תן לעצמך לדמיין אותך עושה את הפעולה, הולך ומתחיל לחפש עבודה חדשה. שים לב מה עולה בגוף שאומר "לא".

אפשרות נוספת שתתרחש- שהמתמקד ידווח על תחושה כל שהיא ויאמר שאינו בטוח שזה קשור לנושא.

אז אציע- דמיין את עצמך עושה את הפעולה…ושים לב אם התחושה מגיבה לזה באיזה שהוא אופן.

לעיתים חלק זה קשה להרגשה מכיוון שנהיה כה מנותק, ונזרק מהמודעות.

הנחיות מיוחדות לכך:

 

"אולי זה מרגיש כמו שמשהו שם נמצא אך זה מתחבא מאחורי וילון, או דלת, כמו ילד שמתחבא.

אם היית בחדר עם ילד שמתחבא מאחורי וילון, היית עדיין יכול להרגיש אותו ואת מצב רוחו.

שים לב האם יש משהו מזה עכשיו, כמו מאחורי וילון?

וכאשר משהו עולה- אפשר להמשיך בהתמקדות רגילה :

1.  להכיר בזה, לומר לזה שלום.

2.  לתאר את זה

3.  לשהות עם זה

4.  אמפטיה – לחוש את נקודת מבטו.

שהיה עם ואמפטיה הם המפתח והצעדים המקדימים – הכרה ב..ותיאורו יעזרו ל"זה" לחוש בטוח מספיק כדי להתחיל לדבר.

חשוב שהמקשיב ידאג לכך שהמתמקד ממשיך בהקשבה אמפאטית עם החלק הזה – לא מתווכח ולא מסכים אלא מקשיב

 

דפוסי המחסומים :

 

1.דפוס ההגנה:

 

החלקים החוסמים לרוב חשים שהם מגנים על האדם מפני תוצאה לא רצויה.

זה מתחבר אל חווית עבר כאשר התוצאות לא היו רצויות.

דוגמא: במהלך התמקדות משמעותית בנושא מחסומי הכתיבה, למדתי שהחלק החוסם שמר עלי מפני התקפה. זה הרגיש שאם אכתוב ואתפרסם, אהיה מותקפת. זה התחבר לזיכרון ילדות ולסרקזם של אבי שהיה מוציא לי את הרוח מהמפרשים כאשר היה נראה שאני "גדלה יתר על המידה".המחסום שלי הגן עלי מהסרקזם של אבי.

 

סוג זה של מחסום עובר תפנית כאשר הוא מוקשב ומקבל הכרה.

חשוב להוביל את המתמקד להקשיב, להכיר ברגשות ובנקודת מבטו של חלק זה החוסם:

"תן לו להרגיש ששמעת אותו"…בדוק אם הוא חש מוקשב לחלוטין או אולי יש עוד.."

אין צורך במשא ומתן, ובמתן הסברים.

משא ומתן, בעיני, מאט את תהליך השינוי מכיוון שזה מפריע לחלק לחוש ממש מוקשב.

 

2.דפוס המרד:

 

הסוג השני הוא החלק החוסם כמורד, מתנגד או "לא" פנימי.

המתמקד אולי יתאר זאת כ"התנגדות", אך אני הייתי מנסחת זאת- " החלק שלא רוצה".

המורד הפנימי הוא החלק שמרגיש שחלפו על פניו, דחפו אותו החוצה והוא אינו אוהב זאת.

יש לו איכות עקשנית, החלטיות לא לאפשר להכריח/ לכפות עליו עשייה. החלק שאומר"לא" לרוב צמוד לחלק אחר שאומר" אתה מוכרח/ צריך".

בהתמקדות שלי עם מחסום הכתיבה נתקלתי בחלק כזה, קצת לפני שחרור המחסום. זה הרגיש מאד עקשן ומרדני. תיארתי אותו כמו "מתבגר פנימי".

הוא אמר- אני לא רוצה לעשות שום דבר שאני צריך. לא הייתה לחלק הזה שום התנגדות לכתיבה אלא להכרח לעשות משהו. חלק זה השתנה לאחר שחש שהקשבתי לו וכיבדתי את רצונותיו ונקודת מבטו. זה הפך למעשה לאנרגיה מניעה וחיובית בתהליך הכתיבה.

חלקים מרדניים ועקשנים זקוקים לכבוד והבנה. כאשר יש חלק כזה, המתמקד כלוא בדפוס ההזדהות/ניתוק.

* זה יכול להיות הזדהות עם החלק שאומר- "אתה חייב ל..צריך.." וניתוק מהחלק שאומר " לא אעשה     דבר בגלל שצריך או מוכרח".

* זה יכול להיות הפוך- המתמקד מזדהה עם החלק המרדני  ומנותק מהחלק שאומר" אתה צריך".

* אפשרות נוספת–  המתמקד עובר הלוך ושוב בין הזדהות עם אחד וניתוק מהשני, נהיה המורד             והמבקר הפנימי לחילופין.

 

קיומו של חלק מרדני, מצביע על הפרת אימון במערכת היחסים הפנימית. היסטוריה ארוכת טווח של חוסר כבוד וביטול מה שזקוק להחלמה.

בעוד החלק המגן עוצר את הפעולה כדי לגונן עלי מפני תוצאה לא רצויה, החלק המרדני עוצר אותה מכיוון שאינו אוהב את הדרך בה הוא מתבקש לעשותה. ריפוי של מערכת היחסים הפנימית לוקח זמן. לבנות אימון מחדש לוקח זמן. אך הזמן שנדרש משתלם, מכיוון שהדפוס הזה מתקשר למערכת היחסים של המתמקד עם אספקטים רבים בחייו.

 

המקשיב יזמין סבלנות ועדינות לחלק המרדני, רשות לתת לחלק זה לקחת זמן לחוש בטחון ואמון.

יוג'ין כותב על סוג זה של ריפוי מערכת היחסים הפנימית ( במאמר- הצעדים הקטנים לריפוי..)

הוא אומר : " הלקוח ואני, אנו שוהים שם יחד ומארחים חברה לדבר (תחושה) הזה. כמו שהיית נשאר עם ילד מפוחד. לא היית לוחץ עליו, או מתווכח אתו, או מרים אותו, משום שיש כאן יותר מדי כאב, או פחד או מתח. פשוט היית יושב שם, בשקט, למעשה אמרתי זאת כבר בהתחלה: כדי שהסף הזה ייצר את הצעדים, כל מה שדרוש הוא רק סוג מסוים של קשר או נוכחות שאינם פולשניים. אם תיכנס לשם במודעות, תשהה שם, או תחזור לשם, זה כל מה שדרוש. השאר יקרה מעצמו. "

 

 

3. דפוס של " לרצות משהו אחר":

 

הסוג השלישי האופייני למחסום פעולה הוא " הרוצה משהו אחר".

בדפוס זה, החלק החוסם נושא פיסה מאנרגית החיים של האדם ו"זה" עוצר את העשייה מכיוון ש"זה" חש שהפעולה לוקחת את האדם לכיוון הלא נכון, הרחק מכיוון החיים שזה שואף.

דוגמא:

טום רצה להשלים פרויקט לימודי- "אני יודע מה עלי לעשות אך איני עושה זאת". התברר שטום אינו אוהב את התכנית הלימודית ואינו מחכה בשמחה לקראת העתיד הצפוי לו. הוא עסק בכתיבה יוצרת

ושם חלק זה בצד, כדי לקבל תואר בכתיבה טכנית, מכיוון שהאמין שזה מקצוע בטוח יותר. הפרויקט שהתקשה לסיים היה בכתיבה טכנית והיה מקדם אותו אל קרירה בתחום זה.

בהתמקדות טום חש והקשיב לחלקים רבים , כולל החלק שרצה בטחון כלכלי בעתיד והחלק שנגעל מחיי כותב טכני. מה שהיה לו הכי משמעותי זה, לבוא במגע עם העצב שמתקשר לחלק ששם בצד, הכתיבה היוצרת. הוא בלה זמן רק כדי לחוש ולהקשיב לחלק העצוב שבו.

אני מניחה שטום ימצא את הדרך "להשאיר בחיים" את שני הרצונות החשובים – בטחון כלכלי וביטוי יצירתי.

 

בעבודה עם דפוסים המנחה צריך לזכור לא לקחת צד, כך שהמתמקד בעצמו לא ייקח צד.

זה יכול להיות מפתה לקחת צד שמחזיק אנרגית חיים חיובית והוזז הצידה.

שני החלקים מחזיקים אספקטים חשובים מכוליותו של המתמקד, לדוגמא חיים מלאים צריכים בטחון ויצירתיות גם יחד.

המנחה עוזר למתמקד להישאר באי ההזדהות בהתייחסות לכל החלקים, ושם לב שכולם נשמעו במלואם.

 

חשוב לשים לב (מה שקורה לעיתים בעיקר עם הדפוס השלישי)- לא לקחת החלטה טרם זמנה.

המנחה יוכל להזכיר למתמקד לא לקחת החלטה עד שכל תהליך ההקשבה יושלם.

דוגמא:

מתמקד – "החלק הזה שבי חש כה עצוב שהוא לא יוכל להיות יצירתי יותר."

מנחה –" אתה יכול לתת לו לחוש שאתה שומע אותו, שהוא כה עצוב."

מתמקד – אבל אני מרגיש שלא אוכל לעזוב את התכנית, הוריי יהיו כה מאוכזבים."

מנחה – חלק בך אומר שהמשמעות היא שאתה צריך לעזוב את התכנית וחלק אחר אומר שאתה לא מרגיש שזה אפשרי…..האם זה יהיה בסדר לעת עתה, להניח למשמעות של מה שצריך, ורק לחכות עם זה…לעת עתה, רק להקשיב לכל חלק…אתה עדיין חש את העצב?"

 

לאחר שתיארנו כאן את 3 הדפוסים, חשוב לומר שעבודה בהתמקדות היא במרחב פתוח לכל מה שבא, ותהליך מסוים או אדם לא בהכרח ילווה על ידי דפוס או תבנית מסוימת. אפילו כאשר מבחין המנחה במה שיכול להיות דפוס, יישאר פתוח למה שמביא המתמקד, בידיעה שזה יכול להיות לגמרי שונה ממה שמצופה הפעם.

 

 

עבודה עם המבקר הפנימי:

עבודה עם המבקר הפנימי הינה מפתח בעבודה עם מחסומי פעולה, מכיוון שרוב האנשים משתמשים בביקורת עצמית בהתמודדות עם המחסומים. מכנים עצמם בשמות בניסיון כושל לעבור את המחסום.

 

   תהליך העבודה עם תהליכי הביקורת : (מתוך המאמר של אן "העדינות הרדיקלית" )

* מודעות לכך שתהליך הביקורת מתרחש

* הבאת נוכחות לכל חלקי החוויה , כולל לתהליך הביקורת.

* הבאת תשומת הלב לאייך מרגיש תהליך הביקורת בגוף או איך הוא מייצג את עצמו, בתחושה ,

בקול או דימוי.

* לשים לב האם הוא מפחד, או שיש בו צורה של פחד כמו דאגה או חשש.

( הבעת אמפטיה)

* להזמינו לומר מה הוא לא רוצה שיקרה לי

* להזמינו לומר מה הוא רוצה שאחווה או ארגיש.

 

מסקנות:

תהליך העבודה עם מחסומי הפעולה המתואר כאן, מבוסס על הנחיית יסוד פילוסופית שלכל אספקט או חלק ישנה סיבה טובה להיותו כפי שהוא וכאשר הוא חש מוקשב וישנה הכרה ברגשותיו וכוונותיו, זה פתוח לשינוי.

יוגי'ן : " מה שהתפצל ולא מורגש, נשאר אותו דבר. כאשר זה מורגש, זה משתנה. כשיש בך משהו רע, חולה או ללא קול, תן לו מבפנים להיות ולהתקיים. זו הדרך היחידה שזה יוכל להתגלות ולהשתנות באופן שזה צריך".  (מתוך הספר "תן לגופך לפרש את חלומותיך")