כוחה של נוכחות

יצירת שינוי במבקר הפנימי- כוחה של נוכחות / ברברה מקגווין

תרגום חופשי- ענת מירון

…הם עומדים בקו חשוך ומסוכן לפני, הברדסים שלהם מטילים צל על פניהם. חרבותיהם מורמות מולי, מבריקות בזוהר מול החלל החשוך במקום בו אמורים היו להיות פניהם. אני יכולה לחוש את הזדוניות מתגלגלת מהם לכיווני. אני יכולה להרגיש התעוותות של פחד בבטני, כמעט בחילה המאיימת להורידיני על ברכיי, ואז אני חשה כעס עולה וגדל, התנגדות להיות מאוימת על ידי בדיות דמיוני…" העלמו" צעקתי עליהם. הם נשארו מסויגים, ללא תנועה. התבוננתי למטה ומצאתי בידי חרב אור, ואני מנפנפת בה מעל ראשי, צועדת קדימה, חותכת דרך הנזירים המבהילים. הם נפלו אחד אחרי השני, עד שכולם היו מונחים בערמה לפני….אני מרגישה זהר בבטני ושמחה על נקיטת פעולה כנגד המפלצות.

אה, אם אכן היה זה סוף הסיפור, הכול היה בסדר לאחר מכן. זה לא לקח הרבה זמן ומבקרים פנימיים אלה, המובסים באופן מעושה, חזרו בכל כוחם, כאילו כלום לא קרה. ואז…לא רק שהייתה נוכחות מבקרת, אלא גם רגשות בקשר לאיך, באופן עדין ומסתורי, תומרנתי.

הייתי אבודה לגמרי ללא הבנה איך להתקדם. היה זה לאחר שנים רבות של ניסיון לגרש, להביס, לשלוט, להמעיט בערכם, לסלק את המבקרים הפנימיים השונים שלי, ללא השפעה קבועה מובחנת, שהגעתי להבנה שזה זקוק לגישה שונה לחלוטין כדי שדברים ישתנו. הייתי מכותרת, כפי שכבר הבנתם מהסיפור למעלה, על ידי מפלצות ביקורת די מפחידות שהפכו את חיי ללא נעימים. כמעט בכל אספקט בחיי הם היו מופיעים והופכים את בטני לבלגן מעוות של פחד ובושה. אז מה היה עלי לעשות? התאמנתי בהתמקדות כמה שנים באותו הזמן (תחילת שנות ה 90) ובהרבה מובנים חיי השתפרו לאין שיעור: תחושת קרקוע מרובה, מכילה, תחושת מרכז, חזק רגשי יכולת להתמודד ביתר קלות עם העליות והמורדות היום יום יומיות, והבאתי את תשומת הלב ההתמקדותית גם אל חלק זה של חיי. ישבתי עם החלקים שבתוכי שחשו כה רע מעובדת היותם מבוקרים. יכולתי לחוש אותם הגופי מאד ברור. הקשבתי בעדינות ובחמלה איך חלק זה הרגיש מותקף, מוחלש, והאם משהו שם רצה להשמידו… אז זה הרגיש קצת יותר טוב לזמן מה, ובכל זאת משהו היה חסר. תוך שעות בודדו, או עם דברים זרמו טוב בחיי אז תוך כמה ימים ההתקפה הייתה חוזרת. התחושה של הבושה והכאב היו חוזרים.

נקודת השינוי התחוללה כאשר עלו בי שתי תובנות יחדיו. לזמן מה, חשתי יותר ויותר אי נוחות עם ההבדל בדרך ההתייחסות  אל מה שכיננו " המבקר הפנימי" ושאר הדברים במודעות שלנו, בהתמקדות. לימדו אותי לגרש את המבקר הפנימי, בנפנוף יד, לשלחו ממני והלאה, עד שיהיה לו משהו חדש לומר לי….. זה התנגש עם הגישה הבסיסית בהתמקדות שאומרת שכל מה שזקוק לתשומת ליבי, יקבל מודעות עדינה , חומלת וסבלנית. החלתי לתהות אולי החלק הביקורתי הזה שבי, זקוק לאותה מודעות.  התובנה השנייה הייתה קשורה למגבלות תהליך ההתמקדות. יכולתי לחוש בגופי את החלק שבי שחש מבוקר, אך לא את החלק המבקר שבי. ומכיוון שההתמקדות בבסיסה הינה תהליך מודעות גופנית, לא הייתה לי באותו זמן כל דרך להתמודד עם החלק שבתוכי שלא יכולתי לחוש בגוף.  רק במחשבה הגיונית הגעתי להבנה שעם חלק בתוכי מרגיש מבוקר ואיין בחיי מי שמבקר אותי באותו זמן, אז צריך להיות חלק בתוכי שמעביר את הביקורת, אפילו אם איני יכולה לחוש או לשמוע אותו. החלטתי לתהות, האם אוכל לדמות כאילו זה שם ולהתחיל ליצור עימו מערכת יחסים, אפילו שלא יכולתי לשמעו או לחוש אותו בגופי.

שתי תובנות אלה יחדיו, הביאו אותי להתחיל להביא את המודעות אל חלק שלא מורגש בתוכי, בכל פעם שחשתי בושה, רע בקשר לעצמי, לא מספיק טובה…דימיתי כאילו יש משהו אליו אוכל להתייחס בחמלה וסקרנות, כמו אמרתי "שלום" לחלק הלא ידוע ולא מורגש. והביטו וראו "זה" החל להגיב. כך החל מסע של שינוי של המבקר הפנימי שלי.

קולגה שלי, אן וויזר קורנל, ואנוכי למדנו רבות מאז אודות החלקים האלה שבנו אשר מתנהגים בביקורת. למדנו איך לזהות אותם, הדינאמיקה שלהם בחיינו, ואיך להתייחס אליהם באופן שיוכלו לשחרר את אנרגית החיים החיובית הלכודה בתוכם.

הנה כמה דברים שלמדנו וכמה מודלים שפיתחנו:

חווית הביקורת הפנימית:

מבקר פנימי, סופר אגו, הורה רע – כמה שמות שיש לנו לחוויה זו. מה שיש להם במשותף זה שאתם תרגישו רע כשהם בסביבה. תרגישו קטנים יותר, חלשים יותר, תחושה של ביטחון עצמי תתערער, הכוח שלכם יחלש. המבקרים הפנימיים מביאים בושה, נסיגה, אפטיה, כבדות, דיכאון, אגרסיה, ביצוע יתר, מרדנות, תבוסתנות. הם גורמים לנו לחשוש מלבטא את עצמינו באופן מלא וחופשי, לפתח את כישורינו, להגיע אל אחרים, לחיות על פי ליבנו. כאשר אנו עסוקים בהתקפת המבקר הפנימי, אין אנו יכולים להיות בנוכחות מלאה בחיינו. אנו שוגים בהבנתנו את המתרחש סביב, לא מסוגלים להגיב בכאן ועכשיו. אנו מגיבים ברפלקס של הילוך חוזר של סיטואציות שהתרחשו בעבר הרחוק. למרות שכל מי שאני מכירה חווה ביקורת פנימית, זה יכול מאד לעזור לקחת זמן מה להתבוננות כיצד זה חי בתוך חיינו. אנשים שונים חווים את המבקר הפנימי בצורות שונות. אנשים מסוימים חשים רע כש"זה" בסביבה (אני כזו). אחרים שומעים אותם , אנשים מסוימים רואים את התוצאות הנואשות של פעולות "גרועות", או מחשבות.

הנה כמה התגלמויות שכיחות של חווית הלפיתה של משהו בכם שמעביר ביקורת:

* אתם חשים בושה, מבוכה, אשמה.

* אתם מתייגים עצמיכם- " אני עצלן..אני חלש".

* אתם מנתחים עצמיכם- " אני מנסה יותר מדי.."

* אתם חשים שאתם חייבים לשלוט בחלקים מסוימים באישיותכם או התנהגותכם.

* אתם מרגישים רע כאשר מישהו נותן לכם פידבק חברי.

* אתם שומעים קול פנימי שמספר לכם ש"אתם פשוט כשלון"- באופן בלתי הולם, רע, מתקיף,

משפיל, סרקסטי, מרושע, קשוח, צדקני, חסר סבלנות ומזלזל.

וכמובן, התגובה הטבעית שלנו לזה, היא לנסות להיפתר מחוויות מסוג זה. רובינו רוצים לחסלם, כמוני, עם חרב האור שלי.

הטבע של המבקר הפנימי שלנו:

המבקרים הפנימיים אובססיביים בקשר לעבר ולעתיד – " כמה גרוע התנהלת…כמה בלתי הולם תהיה".

הם עושים הכללות שיפוטיות בקשר למי שאתם ומה הינכם מסוגלים לעשות. הם אומרים לך שהם יודעים מה לא טוב אצלכם, למה אתם בכזה בלגן. הם מציעים פתרונות מנחמים לבעיותיכם…זה נשמע לעיתים כך : …לו רק הייתי יותר…( עובד קשה, אוהב, אסרטיבי) – או- "מה שאני צריך לעשות זה …( לעבוד קשה יותר, לסלוח לו, לעמוד על שלי). כאשר אתם שומעים עצמיכם אומרים- אני צריך, חייב, רצוי ש…  או- אף פעם… או- תמיד…לעשות לחשוב להרגיש משהו, אתם יכולים להיות בטוחים שמשהו בתוכך שמורגש כמבקר נמצא בפעילות. המבקרים הפנימיים נראים נחושים לגרום לכם להרגיש רע ככל האפשר לגבי עצמיכם. נראים נחושים להראות לכם, כמה אתם חסרי יכולת להתמודד עם העולם המסוכן הזה. הם מספרים לכם על כל אותם דברים נוראיים שיקרו אם לא תשימו לב להזהרותיהם ולהצעותיהם. הם נחווים כה עוצמתיים, מכיוון ששום חלק בכם אינו מעוניו לחוות את הדברים הנוראיים הללו. אך האמת היא שהם לא יודעים לומר לך איך הם באמת מרגישים- הם מפחדים !

הם מנסים לשלוט בהתנהגותכם, במחשבותיכם, ברגשותיכם משום שהם מבוהלים מפני משהו.

וכל חלק שבנו שמפחד, זקוק לחמלה ול"חברה ידידותית", כדי שיוכל לעבור שינוי.

מעבר לקראת שינוי:

התמקדות על נושאים אישיים, זה כמו להקשיב למשהו בתוכך שרוצה לתקשר איתך, אך עדיין כמו חיה מבוישת או ילד, ה"משהו" זקוק קודם לגלות שאתה מישהו ראוי לבטוח בו, לפני שזה יתקרב ויחשוף עצמו בפניך. וחלקים בנו שמתנהגים בביקורתיות, תמיד מפחדים. כמעט תמיד ניסינו להיפתר מחלקים ביקורתיים שבנו…אך חישבו על כך מנקודת מבטם לרגע. חישבו על איך אתם חשים כאשר אתם מזהים סכנה בסיטואציה, והזהרותיכם לא מעוררות תשומת לב…תסכול ? כעס ? ביקורת ? איני אומרת שחלק זה שבתוכננו צודק ושעלינו פשוט להסכים עם מה שזה אומר. רחוק מזה. ולמרות זאת, לחוש אמפטיה לגבי הקשיים בסיטואציה בה החלק הזה מוצא עצמו, מהווה צעד גדול לקראת התפייסות וטרנספורמציה.

החלק שבי שיכול "להיות עם" :

… אז מה הוא זה שבתוכנו שיכול להיות באמפטיה עם החלק הביקורתי שבנו…

אן וויזר קורנל ואנוכי חווינו זאת כמצב של מודעות אותה אנו מכנות "נוכחות". כשאני מסוגלת להיות במצב תודעה זה, אני מסוגלת להיות עם כל דבר בתוכי (או אם אדם אחר) לא חשוב כמה מרושע, מפוחד או זר זה מרגיש. נוכחות זו עוצמה. כשאנו בנוכחות, אנרגיה ללא מאמץ זורמת מאיתנו קדימה אל מה שזקוק לתשומת לב. אין אנו המומים, או מכחישים. אנו בנוכחות עם האמת של איך שאנו ברגע זה. אנו חשים מה שם מתגלה ומופיע אל תוך המודעות שלנו, ללא שיפוט, בקשב פתוח. אין אנו שופטים חלק שבנו באם הוא צודק או טועה. לא לוקחים צד. שמים לב איך הוא…איך "זה" מרגיש, למה זה זקוק. אנו יכולים להיות גם עם החלק המבוקר וגם עם החלק שבנו שמבקר.

חלק מהאיכויות שאנשים חווים כאשר הם בנוכחות כוללות : חמלה, בהירות, נכונות לקלוט, אומץ, סקרנות, הויה בכאן ועכשיו, היענות, אמפטיה, כוונון לעצמי ולאחרים, בטחון בכוח החיים למצוא לבד את הדרך לריפוי, תחושת מופרדות ( גבולות ברורים) ואם זאת קשר, פתיחות, עוצמה, שלמות…. ונוכל להבחין באיכויות נוספות.

בכל רגע שאתם מתייחסים למשהו שהינכם חווים, ואיכות ההתייחסות היא : עניין, סקרנות לא שיפוטית…אתם מרחיבים את נפח הנוכחות. לדוגמא – כאשר אתם מכירים בעובדה שאתם יכולים לחוש משהו, או כאשר תחושו איך חלק שבכם מרגיש מנקודת מבטו, אתם מעמיקים את מצב התודעה של הנוכחות. להיות בתודעה של נוכחות, יוצר את התנאים לשינויים להתרחש באופן ספונטני, אורגני, ללא מאמץ. כאשר התנאים הנכונים נמצאים שם, תנועת החיים קדימה של האורגניזם זורמת בטבעיות. כל החלקים של הדינאמיקה הכואבת הזו, תורמים במהותם לתוצאות חיוביות.

כמה דרכים לגשת ולהעמיק את תודעת הנוכחות :

אן הינה בלשנית עם עניין ספציפי בבלשנות השיחה ושיכללה שפה פשוטה אך עוצמתית, כדי לעזור לייצר את מצב התודעה של הנוכחות. אנו מלטשות שפה זו מאז שנת 1990. השפה הפשוטה ביותר בה אנו משתמשות : …" אני חשה משהו בי…"- נמצאה בעלת השפעה מעמיקה. אנשים אשר חשו מוכנעים, רכשו מחדש תחושה של מרכז וקרקוע, לא עוד נתונים לרחמי רגשותיהם. תוכלו לנסות זאת  בעצמיכם..תחילה אמרו לעצמיכם בקול רם – " אני חש ממש עצוב"…שימו לב איך זה מרגיש בגוף. ועתה נסו לומר – "אני חש משהו בי אשר מרגיש ממש עצוב"…ושימו לב איך זה מרגיש. או, באופן הפוך, כאשר משהו מרגיש מרוחק, כמעט לא שם, שפה זו יכולה לעזור לזה להיות יותר זמין. לדוגמא –" אני לא בטוח שזה חשוב"-  הופך ל – " אני לוקח זמן לחוש משהו". שפה זו עוזרת לכם להזיז את ההזדהות שלכם עם החלק שנלכד בתוך רגש ספציפי, או נקודת מבט, לתודעה רחבה, מכילה, ממורכזת של נוכחות.

דרך שנייה להגביר את חווית הנוכחות, היא על ידי הבאת תשומת הלב בעדינות אל הגוף, אל כל מקום שיש בו קלות, זרימה, אנרגיה, חיות. כאשר אתם  בנוכחות, החוויה הטבעית של הגוף היא חיות. זה נכון גם כאשר אתם חשים כאב.

המערכת הדינאמית של השולט והמגיב :
אם תחשבו על זה לרגע, כל אשר מעביר ביקורת, מנסה לשלוט ברגשות, במחשבות, או בהתנהגות של האחר…והניסיון לשלוט דורש תגובה מסוג כל שהוא. בדרך כלל מה שזה מקבל זה תגובה. שמנו לב שלתגובות אלה יש 3 צורות מוכרות, המתאימות לתגובות הלחץ הקלסיות (שלשת ה f): התקפה, בריחה, קיפאון.

כאשר תגובת ההתקפה-  -fightמתעוררת, אנו מורדים בחלק הביקורתי " אני לא טיפש…לא איכפת לי…אעשה זאת בכל מקרה ואשא בתוצאות. החלקים המרדניים הללו בתוכנו, מגיבים אל מול כל דבר שהם חשים שמגביל.רבים מאיתנו מזדהים עם "המורדים" הללו. הם נותנים לנו תחושה של אנרגיה וכוח, שיכול להיות מאד מפתה. לפעמים אנו בעלי גישה זו רק תחת השפעת שתייה או סמים.

כאשר תגובת הבריחה- flight- מתעוררת, אנו נסוגים, מחפשים את המשקה או השוקולד, מטביעים עצמינו בעבודה, מכלים עצמינו בקריאת ספר או ספורט.

כאשר תגובת הקיפאון-freeze מתעוררת, אנו עלולים להיאטם, להתבלבל,להיות רדומים,שכחנים. זה כמו שמשהו בפנים מתמוטט ואנו שוקעים אל תוך תחושות אשמה, בושה, דיכאון, ספקות, תשישות,תבוסה. זה כמו שהחלק הזה שבנו מסכים עם מה שהחלק הביקורתי אומר.

אנשים רבים חיים כמות נכבדה של חייהם, בתחושה של תחת התקפה פנימית ומזוהים עם החלקים שמרגישים כה גרועים. תגובות אלה קורות כה מהר שאנו לא מודעים לכך. אם הצעד הראשון להבנת הדינאמיקה הוא הכרה, כאשר משהו בנו נמצא תחת התקפה, הצעד השני הינו הכרה בחלק שבנו, שמתקיף. כאשר אנו נלכדים בתוך הדינאמיקה, אנו מתמזגים עם אחד הצדדים.

אולי הדבר המופלא ביותר שחוויתי בעבודתי זה,רגע ההכרה וההתפייסות, כאשר היחסים של מישהו עם החלק שבו הנחווה כ"מתקיף", עוברים טרנספורמציה. הם אולי ניסו להשתלט על החלק הזה או אפילו לסלקו מחייהם. הם נלכדו בתוך קרב פראי אשר החליש את האנרגיה שלהם וערער את חיותם.

ובאותה פעימה בה הם חשים כיצד חלק זה שבהם בעצם זקוק לדאגה שלהם, לתשומת ליבם, לחמלה, הם מתחילים לחוש כיצד עבד קשה מאד לייעץ ולהזהיר אותם- בודד ומושמץ לחלוטין על ידי השאר. הם מרגישים כיצד זה חש כאילו הוא החלק היחידי בנו שיכול לראול איך הדברים באמת, ומה צריך להיעשות כדי להימנע מאסון. הם מרגישים כיצד חלק זה התאמץ בבדידות, לעיתים שנים בניתוק….רוצה רק יותר אנרגית חיים ובטחון. ברגע זה משהו שאני יכולה לתאר כקסם, מופיע. זה כמו שאור מתחיל לזרוח במקומות חשוכים ביותר, ואור זה הוא..אהבה.

 

התמקדות ואייקידו

אייקידו

איי : הרמוניה, התאמה.
קי : אנרגיה (האנרגיה שמהווה חלק מהכוחות המניעים את היקום וקיימת בכל אחד מאיתנו)
דו : דרך

אייקידו היא אמנות לחימה יפנית רכה, לא תחרותית, אשר הומצאה במאה העשרים על ידי מוריהיי אואשיבה (או סנסי). באייקידו מתרחשת הצטרפות אל ההתקפה ושימוש בכוחו ותנועתו של התוקף תוך הימנעות מפגיעה בו, ויצירת מצב בו לא יוכל לפגוע בנו, ללא שימוש בכוח.
"האיקידו גורם לך להתבונן על חוסר הסבלנות שלך, היהירות שלך, הקטנוניות, הסירבול, הפחדים, על כל התכונות הללו בעצמך שאתה צריך להתבונן. הוא יראה לך את האומץ והחמלה, אהבה, שמחה ומתיקות והוא יראה לך את כל אלה באנשים אחרים…."
(מתוך מילותיו של תלמיד ששהה שנים רבות במחיצתו של או סנסי בהומבו דוג`ו, מקום האימונים המרכזי ביפן)

באייקידו מתנהלים שני תפקידים : התוקף-"אוקה" ומבצע התרגיל- "נגה". הם נעים בזרימה ובניסיון להתחבר וליצור, תוך הקשבה תנועתית עמוקה במיוחד, תנועה אחת הרמונית וזורמת . חשוב לציין שה"אוקה" (התוקף) אינו אמור רק להתקיף בכל כוחו ולהתנגד. הוא אמור לנוע בעוצמה, בנחישות, בחיבור, ברכות, בהכלה ובזרימה מול כל מה שמתרחש, ותוך כדי כך לשכלל איכויות אלה בתוכו, אשר ישמשוהו גם בתפקיד השני, ישמרו עליו לאורך כל התנועה ויאפשרו לו להקשיב ולהתאים עצמו לשינוי המתרחש.

חיבור בין האייקידו וההתמקדות :

 

*תשומת לב עמוקה לציר שלי, למרכז של בן הזוג, ולמרחב המשותף בינינו.

גם בהתמקדות, כאשר אני מקשיבה למישהו, חשוב שאשים לב לפנים שלי, של המתמקד ולמה שנוצר במרחב המשותף.

*במקום שבו יש קושי טמון עולם ומלואו.

לדוגמה – באייקידו – מקום האחיזה של היד. בהתמקדות – כל עניין שנחווה כקושי לא פתור, אשר מעלה תחושות ורגשות קשים. אם רק נלמד לתת לזה מקום, בסבלנות, ללא התנגדות לקושי… נוכל לגלות נוכחות אחרת של קבלה אל מה שנחווה כקשה, מבהיל, מפחיד… נוכל לשים לב למקומות אחרים אשר יש בהם חופש (באייקידו – שימוש בנשימה, בציר, בחלקי גוף פנויים. בהתמקדות – בנשימה, בציר, במקום בטוח בגוף, בזיכרון, בדמיון) ויכולים לשרת אותנו בקלות בכאן ועכשיו.. נוכל לשים לב שכל החוויה של הקושי היא כמו נקודה אחת על ציר ארוך ומתמשך ויש תנועה לפני… וגם אחרי, אשר עדיין לא נחוותה, אך נמצאת כאן כאפשרות.

*הזדהות מול נוכחות.

היכולת להיות במרחק הנכון, מרחק שמאפשר קשר,שדואג שלא ניפול לתוך הזדהות מוחלטת עם העניין, אשר לא מאפשרת תנועה ושינוי. באייקידו אנו שמים לב למיקום הנכון של הגוף ומחפשים איכות של נוכחות שמאפשרת להניע משהו ללא איבוד שיווי משקל, תוך שמירה על הציר שלי. בהתמקדות אנו דואגים להביא נוכחות מקשיבה, שקטה, לא שיפוטית, (לא מסכימה ולא שוללת) במרחק הנכון לי ול"זה" ורוצים לשים לב לחלקים שבנו אשר מזדהים עם משהו "שם" (תהליך ביקורת, פחד וכ"ו).

*אנחנו כצינור, ולכן אנו מוזמנים לחפש את התחושה שעוברת דרך הגוף שלנו, ולא רק בתוך הגוף.

באייקידו, זה לא רק איך שזה נראה, אלא בעיקר איך שזה מרגיש.. וההתמקדות, שעוזרת לי לדבר את השפה של החוויה, מאפשרת לי כמאמנת להעביר את התחושות שלי תוך הקשבה לגוף ונתינת דימויים אשר מתארים משהו פנימי, מעורפל ולא ברור, והופכים אותו לנגיש גם לאחרים.

ענת מירון.

לפרטים על אייקידו יודפת הקליקו כאן

מוזמנים ליצור קשר :

  1. נדרש
  2. דוא"ל פעיל נדרש
 

עוד על התמקדות

חדשות

תגיות