תרפיה מכוונת התמקדות

מאת: יפעת אקשטיין

בתהליך תרפיה מכוונת התמקדות (Focusing  Oriented Psychotherapy) מתקיימים בו בזמן שני רכיבים משמעותיים: התייחסות לתחושות המורגשות שעולות מן הגוף, כפי שהן מתבטאות בהקשר לתכנים שעולים, והזנה מן הפילוסופיה החובקת את גישת ההתמקדות. הידיעה כי תחושות הגוף מכילות הן מידע והן את כיוון הריפוי, מזמינה הקשבה שהיא מעבר לתוכן הדברים. קיימת שימת לב לתנועות עדינות, לנשימות, לניואנסים ונוכחות המאפשרת לכל החוויה הפנימית שסביב הנושאים להתקיים. התייחסות זו מביאה איתה נוכחות חיה, חוויתית ועוצמתית, המאפשרת לאינפורמציה חבויה להתגלות ולתהליך של ריפוי להתרחש. מתקיימת התבוננות מעמיקה, זרימה פנימית, תנועה וחיבור קרוב "לעצמי". הדיבור הוא "את" הדברים, דבר שמאפשר נוכחות, קרבה והתבוננות באפשרויות החדשות שנפתחות. זאת בניגוד לדיבור הרגיל "על הדברים", היוצר בדרך כלל ריחוק, כמו דיווח, שלא מאפשר לתנועה פנימית להתרחש.

תחושה מורגשת (felt sense) היא מושג שטבע יוג'ין ג'נדלין. מדובר בחוויה פיסית – תחושתית, הנמצאת בסף שבין המודע ללא מודע. תחושה מורגשת איננה רגש. זוהי תחושתו של הגוף לנוכח חוויה בעלת משמעות. התחושה המורגשת מכילה בתוכה משמעויות, מארג שלם של היבטים, דפוסים, רגשות ועוד. כדי שהיא תהיה גלויה, יש צורך להיות בהקשבה מיוחדת פנימה ולאפשר לה להתפתח. התחושה המורגשת הינה הוליסטית ומכילה הרבה יותר ממה שאנו יכולים לחשוב או להרגיש ביחס לסיטואציה. כאשר המטפל והמטופל נמצאים זמן עם התחושה המורגשת, משמעות חדשה מתגלה, עולים דימויים, מילים, זיכרונות, הבנות ורעיונות חדשים, כמו גם צעדים לפעולה לגבי הנושאים שעלו.

בתגובה לתהליך ה Focusing , הגוף חווה סוג של הקלה. זהו סימן לכך שנוצר קשר עם הרמה העמוקה של המודעות, ושאנו בכיוון הנכון. תחושת ההקלה יכולה להגיע גם אם הנושאים שאנו מתעסקים בהם כואבים. השינוי ופתרון הבעיה יגיעו בדרך כלל בצעדים קטנים, בתהליך ובקשר עם התחושות הפנימיות ומה שהן מביאות עימן. זהו שילוב של חוויה גופנית ורגשית ביחד עם הבנה שכלית, שילוב אשר מוביל לתחושת הרווחה ולצעדי השינוי.

ההתמקדות נגזרת מתוך פילוסופיה רחבה אשר רואה את האדם כישות הנמצאת באינטראקציה מתמדת עם הסביבה. גוף האדם פועל כל הזמן כמתארגן מול מידע, ונמצא כל הזמן בתנועה, בתוכו ועם סביבתו. מתוך גישה זו, כאשר האדם חווה דברים, עולים בו רגשות ומחשבות. רגשות ומחשבות אלו גם יכולים לנוע ולהשתנות. ניתן לעזור להם לעבור טרנספורמציה.

הגוף עצמו הוא plant body במובן של צמיחה. כמו שהעץ מכיל בתוכו את המידע הקשור לתהליכי החיים שלו, יודע להיעזר בחומרים שנמצאים בסביבתו כדי להתפתח ולצמוח, כמו מים, מינרלים, שמש, אוויר וכו', כך גם האדם. גופנו אוצר בתוכו חכמה פנימית גבוהה, הכוללת מידע לגבי תהליכי החיים שלו. הוא זקוק ל"תנאי שטח" מיטיבים – חומרים פיסיים, רגשיים ורוחניים כדי להתפתח. כאשר האדם נפגש במהלך חייו בטראומות, כאשר גדלים בסביבה שאינה מיטיבה ברמה הרגשית, נטבעים זיכרונות ודפוסים אשר עלולים להיות מעכבי צמיחה והגשמה. תהליך ההתמקדות מזמן מפגש בין הגוף והחוויה, לבין הזיכרונות האגורים בגוף ובתודעה, ומתוך כך הוא מעורר תנועה של שחרור וריפוי, במטרה לאפשר לאדם את המשך צמיחתו הרגשית והרוחנית.

במפגשים הטיפוליים נבנית מערכת יחסים פנימית עם מקומות כואבים או תקועים, המאפשרת למקומות אלו לנוע ולעבור טרנספורמציה. בתהליך זה בונה האדם קשר קרוב ואמיתי בינו לבין עצמו, המוביל לאמון בתהליכי חיים, השתנות וקבלה עצמית. המטפל בגישה ההתמקדותית מכבד את מקומו של המטופל, כמי שמכיל בתוכו את התהליך ואת הפתרון. התבוננות זו יש עימה צניעות רבה. היא מאפשרת לאינטראקציה דינמית וחיה להתרחש. עמדתו של המטפל היא אי הידיעה – (not knowing), ללא אג'נדה סגורה מראש. הוא נמצא במרחב פתוח, המאפשר לתהליך הפנימי להתרחש בקצב שלו, ולדברים חדשים לעלות. המטפל נמצא בהקשבה עמוקה "למשהו" שטרם נגלה ורוצה לעלות, ומשתמש גם בתחושות הגוף שלו עצמו, מתוך הכרה בתחושות אלה כמידע חשוב לאינטראקציה אותנטית עם המטופל.

לאינטראקציה בין המטפל למטופל קיימת חשיבות רבה בתהליך הטיפולי. זאת מתוך התפיסה שנוכחות אנושית היא מרכיב בסיסי ביותר בתוך מערכת היחסים וכי אינטראקציה נוכחת כל הזמן. ההובלה קדימה (carrying forward) של התהליך מתבצעת דרך הקשבה לניואנסים ושיקוף של המקום שבו נמצא המטופל. המטפל תומך בחיבור לחוויה הפנימית, מתערב או מאפשר להיות בשקט כאשר יש צורך.

הדוגמה שמובאת להלן, היא קטע מתוך תהליך טיפולי שלם. א', אם שכולה, הגיעה לטיפול בעקבות אובדן בנה. היא נמצאת בטיפול מזה שנתיים, מיומנת בעבודה עם תחושות הגוף. בדוגמא זו ניתן לראות, כיצד ההאטה וההקשבה לתחושות המורגשות סביב הנושא, הן שאיפשרו את "היותר" – עלתה אינפורמציה חבויה, זיכרונות ילדות שהוטבעו בה, תובנות, והתרחש תהליך פנימי שהוליך לכיוון של ריפוי ושינוי.

באחת הפגישות דיברה א' על בולמוס האכילה שהתעורר לאחר מות בנה. ניתן היה "ללעוס" את הנושא בלי סוף, תרתי משמע, ולעשות חיבורים טיפוליים, אך המפנה הגיע כאשר נוצרה התייחסות שלה לגוף ולתנועה הפנימית החדשה בהקשר לנושא. הדוגמה מביאה את ההתערבות המילולית וניתוחה, עם ניסיון להביא גם את "המוסיקה" של הדיאלוג – ואת החוויה האנושית שנמצאת בתוך האינטראקציה הטיפולית.

– א: אני אוכלת, כאילו עוד מעט לא יהיה.

– י: את אוכלת כאילו עוד מעט לא יהיה. זו החוויה, בואי נהיה רגע עם זה.

שיקוף הדברים מאפשר לא' להיות עוד כמה רגעים במקום החוויתי שבו היא נמצאת.

– א: יש לי כמו חור גדול בתוך הגוף (באופן אוטומטי היא מניחה את כף ידה על הבטן). חור גדול, … רעב.. (שקט של התבוננות פנימה) אני רעבה עכשיו, ברגע זה, מאוד… זה כמעט בלתי נסבל

– י: זה אפשרי שלרגע נהיה עם הרעב הזה כפי שהוא עכשיו?

בדרך כלל בחיי היומיום שלה, זה הרגע שא' פונה לאכול, לטשטש את כאב הרעב. השהות עם המקום תוביל לצעד הבא, ששתינו עדיין לא יודעות מהו.

א: עולים בי הלילות הרבים ששכבתי לישון, כילדה, רעבה.. עם בטן מכווצת מרעב..

החיבור לחוויה הגופנית דלה את הזיכרון הקדום, של הילדה הרעבה לפני השינה, זיכרון שלפני כן לא היה מחוברבמודע לבולמוס הרעב

– י: יש שם חור, היכן שאת שמה את ידך, ויש שם את הזיכרון שלך כילדה רעבה בלילה..

יש כאן גם הפרדה בינה לבין המקום דרך שימוש במילים "יש שם" – הפרדה שיוצרת סוג של מרחק והזדמנות למקום לעבור טרנספורמציה. יש גם שיקוף, אשר עוזר לה להמשיך להיות שם, בחיבור עם המקום של הרעב, שמכיל את הרעב הקדום. כל זה עוזר לא' להיות בהאטה ובקשר עם החוויה, ממקום שיכול להתבונן על זה מבלי להישאב.

א: (בהארת פתע) הבולמוסים שלי הם בלילה.

יש נשימה של שיפט פנימי, התובנה הביאה תחושת חיים פנימה.

– י: האם אפשרי לרגע להיות עם זה, עם התחושה כפי שהיא כרגע?

אין כניסה לפרשנויות וחיבורים עם חייה של א', אלא הזמנה להיות עם מה שעלה. יהיה מקום בהמשך, במידת הצורך, ליצור את החיבור עם המידע שעלה.

– א: לא, אני רוצה להעיף אותו

בדרך כללל אנו רוצים לסלק או להדחיק ולשכוח מקומות קשים, אך אז לא מתאפשר ריפוי.

י: רק לרגע, באיזשהו אופן, לקבל את זה שעכשיו זה ככה, שזה בסדר שהמקום הזה מוכן להיות איתך בקשר עכשיו. אנו יודעות שיהיו עוד  צעדים בהמשך.

השימוש במילה כרגע רומז על האפשרות יכול להיות אחרת. ויש גם תזכורת, שכל הזמן דברים בתנועה ובשינוי, כך שגם אם קשה עכשיו , זה עוד צעד בתהליך ולא סופו.

– א: (שותקת. נמצאת בתוך עצמה. יש נשימה עמוקה. לאחר מספר רגעים היא מתחילה לדבר בשקט, כאילו "מדווחת מהשטח"). משהו משתנה בתוכי… החור מקבל צורה של בועה.. בועה שקופה שמסתיימת בפיה..כמו רימון..(שוב שקט).

לאחר כמה רגעים היא מוסיפה: הרימון מתמלא בדברים.

התרחשה תפנית בנשימה.עלתה נשימה עמוקה מבפנים עם תחושת הקלה. כל מנח הגוף השתנה, הישיבה הפכה רכה יותר, עולם הדימויים השתנה.

לקראת סוף הפגישה:

-א: ההרגשה בפנים שזה עבר… שזה היה כמו ואקום שהרגשתי חזק, ושזה עבר. הרגשה שזה לא נורא, זה בסדר… כשתגיע שוב ההרגשה הזו של הרעב, לא יהיה לי הפחד, כי אני מרגישה שזה בסדר… המילה שעולה מתוכי היא "אל תירא!".

– י: "אל תירא". (הידהוד המילה נותן לה עוד נוכחות ותוקף).

– א: אני יכולה להתיידד עם המקום הזה של החסר, של הרעב. כמו שהוא בא, הוא גם יכול ללכת.

בסיום המפגש התבקשה א', במשך השבוע ועד לפגישה הבאה, לחפש כתובים על הרימון. זהו דימוי המכיל בתוכו עולם ומלואו ובדך כלל מייצג את היש (בניגוד לאין). מכיוון שכתיבה זה צד חזק אצל א', חשבתי לחזק את החיבור שלה למקום הזה בדרך זו.

עברו חודשים מספר. בעת כתיבת המאמר שאלתי את א', איך היא היום עם הנושא הזה שעליו עבדנו בעבר. היא סיפרה, שהיום יש בה ידיעה פנימית שהאוכל לא יגמר, ושהרעב לא יחזור כפי שהיה. לדבריה, " הדברים הוטמעו לתיבה של בטחון ביש", וזה עוזר לה בהתמודדות עם נושא האוכל. בנוסף, היא השתתפה בסדנא של הרגלי אכילה, דבר שתמך באופן מעשי בתהליך שלה.

במבט לאחור ניתן לראות את ההגיון הפנימי של התהליך. אפשר להבין, כיצד כל צעד הוביל לצעד הבא. אולם, את המהלכים הללו לא ניתן לצפות מראש. אופן זה של עבודה מזמין את המטופל והמטפל גם יחד לוותר על הנחות ואקסיומות, ולהיות פתוחים לתהליך עצמו, שיש בו בסופו של דבר חיבור בין המודע, המידע העכשווי וכל מה שעולה מתוך החוויה.

ההתמקדות היא הרבה יותר מטכניקה. היא משלבת פילוסופיה רחבה על חוויה, תנועה, שינוי ותהליכים, ביחד עם ידע הקשור לטבע האדם. ההתמקדות מאפשרת דרך להתחבר לאיך שהדברים נחווים מבפנים. חווית הדברים היא הדרך הראשונית והטבעית ביותר שלנו, עוד לפני שהיו לנו מילים, מושגים, דימויים חשיבה או תפיסה. החוויה קודמת למילים המוגדרות (pre-conceptual). ניתן להגיע אליה דרך התחושה הגופנית. זו הדלת לעולם ומלואו. ההתכוונות ההתמקדותית בטיפול מאפשרת לחוויה להתגלות ולהיות מודעת, לדלות מתוכה את האינפורמציה החבויה, לנוע קדימה ולהשתנות. וכשהיא משתנה, גם האדם משתנה.

עוד על התמקדות

תגיות