ג'נדלין- 3 נקודות פילוסופיות



               שלוש הנקודות של ג'נדלין /  (תרגום חופשי ענתי מירון)

1. נקודה תאורטית ראשונה :

האינטראקציה היא ראשונה

אדם אינו קופסה מלאה בתכנים- בין אם אתם מכנים אותם חוויות, רגשות או מעגלים דינמיים או כל אופן בו תרצו לחשוב על מה שאני מכנה תוכן, האדם אינו התוכן. האדם הוא אינטראקציה. אני משבש את הדקדוק ואומר דבר מוזר. אני אומר שאני חושב שאנחנו אינטראקציות ( We are interactions) ).
הגוף החי הינו אינטראקציה עם האור והאדמה, המזון ועם מינים נוספים אחרים. אנחנו אינטראקציות.
אם תביטו בי תוכלו לראות שאני אינטראקציה. תוכלו לראות שיש לי את העיניים האלה, הידיים, הרגליים על האדמה, אברי המין ואת מערכת הנשימה- השאיפה והנשיפה, וההזעה החוצה והלקיחה פנימה. תוכלו לראות שאני אינטראקציה. איני רק אינטראקציה ברובד הפיזיולוגי, אלא גם עם בני אדם אחרים. תשעה חודשים עם אמי לפני הולדתי, ולאחר מכן עם כל שאר האנשים.
אני גם סוג מיוחד של אינטראקציה עם עצמי. בזמן שאני מדבר זה מתקיים בפנים, אך ברגע שאני עוצר, תיכף ומיד אני מדבר עם עצמי. כך שגם זו אינטראקציה.
כאשר אני חושב על אנשים כאינטראקציה, זה מתקבל על הדעת שבאינטראקציה עם אדם חדש הם יהיו שונים. חושו עצמכם בווריאציות שונות, כיצד הנכם שונים עם אנשים שונים. והדברים השונים שהם יאמרו עליכם, שוב, מתוך ההבדלים הללו. זה לא שלחברים שונים שלי ישנה פרספקטיבה שונה. אני הוא השונה איתם.
העבודה שלי כמטפל היא להיות סוג של אינטראקציה כזו אשר אנו מצפים שתעזור למטופל להרגיש טוב יותר. עם כל אדם זה אחר. וזה שונה מאד מלעשות זאת לבד. התוכן שונה גם אם זה נשמע דומה. גם אם האדם אומר את אותן מילים שאמר לעצמו כאשר היה לבד בחדרו, זה שונה כאשר הוא אומר אותם לך.
זה תהליך חיים שונה. וזהו המקום בו קיימת האפשרות לשינוי.
* האדם הינו אינטראקציה, לא התוכן.
* התוכן הוא תהליך חיים משתנה גם אם זה נשמע אותו דבר. אותו תוכן הינו תהליך חיים שונה לחלוטין ברמה האישית, פיזיולוגית, פסיכולוגית וחשמלית- תהליך החיים הינו שונה מכיוון שזו אינטראקציה אחרת.

בשנים האחרונות אנו מבינים שרק לחזור על הטראומה תייצר טראומה נשנית. במידה ואנו מתכוונים לחיות את הטראומה בשנית, הכרחי לוודא שנחיה זאת  כאינטראקציה בעלת מרחב רחב ונוכח יותר. כך זה יוכל להירפא. אם זו רק חזרה ואין מרחב התייחסותי רחב, זו תהיה טראומה נשנית. זו אותה הנקודה אשר אני מסביר באופן תאורטי. מה שמסמל תיאוריה בשבילי, זה כאשר אני מניח את זה לפני ואומר : או ! זה מסביר זאת ! ואתם יודעים זאת, אך אני מסביר את זה ויש לכך ערך מסוים. תיאוריה היא דבר יקר ערך…אך בו זמנית אני חושב שכל התיאוריות הינן לפחות בחלקן, שגויות. ההסבר הינו בעל ערך.
אני מסביר את מה שאתם כבר יודעים, באמירה שבני האדם הינם אינטראקציה.

* כאשר שני אנשים נמצאים באינטראקציה ביחד בחדר, ישנה רק אינטראקציה אחת, למרות שנוכחים בחדר שני אנשים. מכיוון שהאינטראקציה היא ראשונה.
ניתן לראות אנשים כנגזרת של האינטראקציה. למשל כשאתם מתייחסים  למה או מי תהיו שם עם אותו אדם. בואו נאמר שהמטופל שלי הולך הביתה ואני לא ממש מסופק וחוקר מה התרחש ואומר לעצמי : " מי היית ? ומה היית ? "  …ובכן, הייתי מי שהייתי בתוך אותה אינטראקציה. וכך גם המטופל שלי. אנחנו נגזרת – (כמובן שלא בכל דרך) – מתוך האינטראקציה. ישנה רק אינטראקציה אחת ושני אנשים. כך שאם תראיינו את שני האנשים, האם יספרו לכם דברים שונים באופן גס, אך הם מדברים מתוך אותה אינטראקציה. ישנה רק אינטראקציה אחת.
כאשר קרל רוג'רס הציג את התיאוריה שלו לגבי שלושת התנאים בטיפול : אמפטיה, אותנטיות וקבלה, הוא הוסיף תנאי- הוא אמר שהמטופל חייב לחוש בקיום שלשת התנאים הללו. ואני שהייתי באותה תקופה בתרפיה, התווכחתי אתו על כך. טענתי שאין זה נכון.  שהמטופל לא חייב להבין את התנאים הללו. המטופל יכול להיות משוכנע שהמטפל אינו מקבל כלל  את המטופל, לחשוב שלא אכפת לו מהמטופל ושאינו אותנטי ולמרות זאת, התרפיה תעבוד, במידה ובפועל המטפל אכן מקבל , אותנטי ואמפטי. באותו הזמן לא הייתה לי התיאוריה. לקח לי שנה וחצי עד שקלטתי את התנאים האלה בטיפול, אך כיצד זה התאפשר לי בתוך התרפיה? הייתי בטוח לחלוטין שהאדם הנחמד הזה ממעמד הבינוני, האדם הנהדר הזה בגיל חצי מאה, לא יהיה מסוגל להבין אותי…..המפלצת שהייתי. כך שאם הייתם מראיינים אותי אז, הייתי טוען שאף לא אחד משלשת התנאים מתקיים. במבט לאחור, אני יודע שהם התקיימו שם.
אני אומר שהאינטראקציה היא בסיסית הרבה יותר מתפישת שני האנשים אחד את השני. אם אני רוצה לדעת מהי האינטראקציה, צריך לחוש זאת. להרגיש זאת. אתם צריכים לשאול עצמכם : "מה קורה איתי פה, ברגע זה ? " אז, תוכלו לחוש זאת ואם זה רעוע, תוכלו למצוא היכן זה רעוע. "אהה, אני מכווץ, או, אני נעלם, או, הלוואי ולא הייתי פה." זו לא סוג האינטראקציה שתסייע לאדם. לכן, אני מניח שאם אתם מסוגלים ליצור את סוג האינטראקציה אשר תוכלו לצפות שתגרום לאדם לחוש טוב יותר, אתם עושים את העבודה.
פוקוסינג הוא גם אינטראקציה.

2. נקודה תיאורטית שניה :

הובלה קדימה

 חוויה/התנסות היא הובלה קדימה. "הובלה קדימה" זה מושג תיאורטי שהמצאתי, שהפך להיות שימושי ביותר. כל מי ששמע את הביטוי הזה מתחיל להשתמש בו מכיוון שכמעט כל דבר בחיים אינו לעולם לגמרי דומה ואינו לגמרי שונה.  רוב הדברים מתקשרים להובלה קדימה וכיצד ההובלה קדימה מתרחשת. אני משתמש במושג "הובלה קדימה" כאשר החיים נעים קדימה. למשל, אם אומר לעצמי : " רצית לדבר על הובלה קדימה, האם אכן עשית זאת ?". ויש לי תחושה מובחנת של כן, עד לאן שזה הגיע, זו הובלה קדימה של רגשותיי לגבי הובלה קדימה- האם אתם עוקבים אחרי ?
כאשר אנו מדברים, למעט מקרים בודדים בהם אנו רושמים מראש את מה שנאמר, אנו מדברים ישירות מהגוף, שמתם לב לכך? אתם פותחים את הפה והמילים יוצאות. ואם הן לא יוצאות אתם נתקעים. כעת אני מדבר ישירות מתוך התחושה ש
.." או, אני עומד לספר להם על הובלה קדימה."
הנקודה היא
שמה שיוביל משהו שאתם מרגישים, חושבים או חיים קדימה, מה שיוביל זאת קדימה אינו ידוע מראש.
ומכיוון שאנו יודעים רבות אודות עצמינו, אנו חושבים לעיתים שאנו יודעים (מה יוביל קדימה).
אתם יודעים לזהות מתי אתם אומרים למטופל משהו וזה מניע אותו קדימה ומתי זה לא  קורה. כעת, אתם יכולים להישאר צודקים, אתם יכולים לנסות שוב, אתם יכולים לומר זאת שלוש  פעמים, אך אם זה לא נע קדימה, אל תעשו זאת.
במקום זאת, אמרו
:
" אז מה יש שם, במקום אליו אני מצביע ? "
לעיתים קרובות אנו אומרים דברים טובים ובעלי ערך לאנשים וזה חסר משמעות ושגוי מכיוון  שאיננו מזמינים אותם ללכת לבדוק "שם", למקום אליו אנו מצביעים ושואלים: " ובכן, מה יש לך שם ?" מכיוון שמה שנמצא שם הינו תמיד מארג, התנסות מסיבית, תהליך חיים מתמשך, אשר יש בו ארגון פנימי ומורכבות גדולה יותר ממה שנוכל לומר או לחשוב. כך שאם תאמרו משהו אשר נכון במהותו, זה עשוי לקחת חמישה או שישה (מה שאני מכנה) צעדים של הובלה קדימה ואז יוכל האדם להשתמש במה שאמרת לו. עדיין, יהיה זה מאד שונה. מכיוון שלאחר חמישה או ששה צעדים שם, מה שתוכלו להגיע יהיה " או.. הייתי בכיוון הנכון. או.. ידעתי שזה אמור להיות משהו כזה".
מה שיגיע יהיה הרבה יותר ספציפי ושונה- לא משהו שהייתם יכולים לומר בעצמכם ועדיין תוכלו לחוש לעיתים את הסיפוק :
" או.. התבוננתי לכיוון הנכון". אני רוצה ליצור מושג לצעדי הובלה קדימה. אלה הם צעדים של תהליך חיים. הובלה קדימה היא הנעת חיים קדימה. אתם יכולים לחוש זאת. זה כמו לנשוף החוצה כשעצרתם את הנשימה, או לשאוף פנימה כשלא נשמתם. כמו לאכול כשרעבים. כמו ללכת לשירותים כשצריך. יש לזה רצף שלא אתם מייצרים.
החיים אינם רק מצב קבוע. הם מובילים קדימה. וכאשר זה תקוע, זה רוצה לנוע קדימה. אני מכנה זאת- צעד הובלה קדימה מרומז אשר עוד לא התרחש. ואולי זה לא יתרחש אף פעם, אך זה דוחף לכיוון, רוצה בכך, מרמז את זה. זה מייצר לכם בלגן מסוגים שונים, כיוון שזה זקוק לסוג של הובלה קדימה אשר לא התרחשה עדיין. בתחילה הצעדים להובלה קדימה מאד מאופיינים-  הם לא יוכלו לייצר סרט הוליוודי טוב- הם לא מגיעים כמו " או.. זהו הפתרון ! ". זה מגיע יותר כמו : " או.. זה קצת שונה ממה שאמרתי, אני לא חושב שאני בעצם מתבייש, אני חושב שאני… כזה…אין לי את מילים לזה.
או שמגיעים צעדים קטנים ולא לגמרי מובנים של העברה ( 
transference), צעדים משונים שאתה לא מתרברב לגביהם, כחמישה או שישה כאלה, ואז לבסוף מגיע משהו שאפשר לכתוב עליו מאמר.
הובלה קדימה מתייחסת לכל דבר חי. החיים רוצים לנוע קדימה. אתם יכולים להסתמך על זה בהקשר לשאלה מדוע מגיעים צעדים חיוביים. אני מסביר מדוע הם מגיעים. הם מגיעים כי כך הם החיים. החיים הם תנועה קדימה, תהליך חי. דברים חיים נוטים להישאר חיים. כאשר אנו מספקים סוג מסוים של אינטראקציה, האדם משתנה בתוך האינטראקציה, אך לא רק למשהו  אחר אלא לטוב יותר. החיים יכולים לשוב ולנוע.
אנו יכולים להשתמש במסגרת זו ולהוסיף לה פרטים.

 

3. נקודה תיאורטית שלישית:

מורכבות מרומזת

תהליך החיים, התהליך החוויתי, גם בצמחים וחיות, הנו מורכבות מרומזת. כל דבר שנאמר או נעשה, כל תיאוריה ספציפית לגבי זה, כל דבר אשר אי פעם נאמר הינו שגוי במידה ואתם חושבים שזהו הדבר עצמו. אם אתם חושבים שזה עשוי לסייע לחשוב על דבר זה בדרך זו אז התיאוריה עשויה להיות נכונה, להיות לעזר רב. אם אתם חושבים  שדברים חיים בנויים מתבניות ההמשגה המילוליות האלה, אתם כבר טועים עוד לפני שתאמרו מהי התיאוריה. לעיתים תיאוריה היא דבר נפלא ומסייע ולעיתים היא שגויה בתכלית. החיים אינם בנויים מתבניות תיאורטיות, או כל תבנית שהיא.
החיים הם אינטראקציה של הובלה קדימה. ולכן זה תמיד, באופן מרומז, מורכב, מסובך ומעניין יותר.
לפעמים אני מתחנן בפני המטופל שלי: " בוא נהיה סקרנים לגביך, באופן  בו נוכל לשמוח לגלות, כשזה יפתח, כמה כל זה מעניין ומפתיע, מורכב ומסובך, בלתי צפוי ולא ניתן לצפייה מראש. אני מקווה שנוכל להישאר מתעניינים, מכיוון שלמרות שכרגע זה נראה כמו אבחנה כזו או אחרת, אם תינתן לזה רשות לנשום, תוך חמש דקות זה יהיה משהו  אחר. זה אכן יהפוך למשהו מורכב יותר……..ויהיו לזה כל מיני צללים…אני יכול לכנות זאת מורכבות מרומזת.
אם אתם מניחים תיאורטית שזוהי מהות האדם, זוהי הפתולוגיה, זוהי הדינמיקה, אלה הם הארכיטיפים, אלה הם דפוסי ההתנהגות, לא חשוב כיצד תכנו זאת, מתחת לכל זה, ישנה מורכבות מרומזת. אם אתם מניחים כך באופן תיאורטי, כל העבודה הטיפולית שלכם תתמוך בזה. לרוב האנשים ישנה תיאוריה באופן שכזה, אם תלכו לקליניקה ותקליטו אותם, לא תהיה שם כמעט מערכת יחסים. החיים- אדם, דבר חי-  כל המילים האלה בעצם מתייחסות למה שבאמת מתקיים- מורכבות מרומזת. זוהי מורכבות מרומזת אשר רוצה להיות מובלת קדימה וזה בפני עצמו כבר אינטראקציה. זו, לפחות באופן חלקי ובעיקר חשוב, אינטראקציה אתך, אם אתה עובד עם זה, בעצם, בשני המקרים. בין אם אתה עובד עם עצמך או עם אדם אחר, אתה צריך להתבונן באינטראקציה שמתרחשת. איך אני מתייחס לעצמי ? מיהו האדם שמתמקד, העכביש אשר במרכז רשת העכביש – (אמירה התמקדותית) ובכן, המתן רגע, זה לא הולך להביא שום שינוי. ראשית אגש פנימה אל המקום בו זה אינו בדיוק כך. המקום בו אני יכול להיות בקשר עם העמימות המתמשכת. המורכבות המרומזת הינה שונה בתכלית מאדם לאדם. כל אדם הינו נקודת מבט ייחודית על העולם, ללא תחליף. כל אחד מאתנו שונה לחלוטין ועדיין אנחנו גם מחוברים, חלק מרקמה אנושית אחת, כך שהקיום שלך, מתוך המקום שלך, הוא שונה לגמרי. אך, כאשר אתה מדבר "משם", כולנו יכולים להתייחס לזה. ככל שתוכל לדבר "משם" באופן פרטי, אוטיסטי, ספוגי,  שלא ניתן לתארו, זה יהפוך להיות משמעותי יותר, מכיוון שזה יהיה רחוק יותר מכל הפטפוט.

* תודה לבועז יכין ולבועז שביט על התמיכה בתרגום.

.



           

עוד על התמקדות

חדשות

תגיות