השילוב בין פוקוסינג להקשבה בתוך תרפיה / ניל פרידמן

 

 

פסיכותרפיה מכוונת התמקדות  / ניל פרידמן – פרק 6
השילוב בין פוקוסינג להקשבה בתוך תרפיה
תרגום חופשי- ענת מירון

נתתי לכם הקדמה רחבה על התמקדות ועל הקשבה. לקחתי דוגמאות גם מעולם הטיפול וגם מחלקים אחרים בחיים. הייתה לזה מטרה. התמקדות והקשבה אינן אינטראקציות טיפוליות בלבד. הן יכולות לבוא לידי שימוש באספקטים אחרים בחייכם גם כן. דבר תרפויטי לא צריך לקרות אך ורק בתוך תרפיה !
דברים רבים מידי שאינם תרפויטים, כן מתרחשים בתוך תרפיה !
ככל שתשתמשו במתודות הללו, באזורים שונים בחייכם תתקרבו לחיי התמקדות והקשבה. אתם הופכים להיות אדם מכוון התמקדות והקשבה. (focusing/listening oriented person )

 כעת, איך אדם מביא התמקדות והקשבה ביחד לתוך תרפיה ? לפני שאענה על השאלה, ברצוני להזכירכם משהו שאמרתי קודם לכן: היחסים של המטפל והמטופל הם בחשיבות ראשונית וההתמקדות וההקשבה מצטרפות לזה. בדומה, כאשר אני שוקל איך לשים את שתי הגישות ביחד, אני רוצה לעצור ולהצהיר שוב, שאיכות תשומת הלב של המטפל,  כנות תשומת הלב שהוא מחזיק ומפגין, הנוכחות שלו, יכולתו לחוש אמפטיה למטופל, באופן אמיתי ,  יכולתו ליזום ולתמוך בהתקשרות טיפולית – כל אלה משפיעים על המטופל עוד לפני כל תגובה שתינתן.

אל תשכחו זאת. מתודות וטכניקות והתערבויות יכולות להירכש. איכויות של תשומת לב מגיעות יותר מעבודתו הפנימית של המטפל על עצמו. לא תופתעו לשמוע שאין חוקים נוקשים לגבי איך לשלב פוקוסינג והקשבה, בכל אופן, לאחר למידה מרובה של  תעתיקים של פוקוסינג והקשבה, אני שם לב שיש כמה תבניות של האופן בו הם משתלבים יחד וישנה מטרה כללית. זכרו שבנקודה זו אנו רק משלבים את שתי הגישות המרכזיות של fot  . השילוב שלהם עם עוד התערבויות טיפוליות אחרות יגיע בחלק השלישי.

כשהמטפל מתחיל פגישה או חלק מפגישה עם הקשבה, התבניות שאני מזהה הן:

1. משתמשים בהקשבה על מנת לעזור למטופל למצוא את הנושא, בעיה, הרגשה, "משהו" שצריך לעבוד איתו.

2. משתמשים בהזמנה להתמקדות  על מנת לקדם את המטופל לנוע עמוק יותר..

3. מה שאומר המטופל לאחר שהוא מתמקד, ניפגש עם תגובת ההקשבה.

4. ההזמנה להתמקד "ממוקמת" בסופה של תגובת ההקשבה.

כל אחת מההנחיות האלה יכולה להיות בשימוש בעצמה ועם האחרים.
למשל – הנה הקשבה שעזרה למטופל "לנחות" ; כלומר, למצוא מהו הדבר שצריך את תשומת ליבו היום.:

מטופל: אני מרגיש…היסוס מה…מעט החלטיות…מעט פחד… ועוד משהו כ..(הקול נחלש)
מטפל : אז יש מעט היסוס, מעט החלטיות, מעט פחד..ועוד משהו שעדיין אין לך מילים אליו.
מטופל : כן, זה נכון. כשאתה אומר זאת בחזרה, ה"פחד" מהדהד הכי חזק.
מטפל: אתה רוצה לחקור עוד את הפחד…

הדוגמא השנייה משלבת בין הנחיה 1 ו 2. :

מטופלת: היום אני קצת מבולגנת…בוא נראה.. יש את הביקור של סבתא שלי, ההצגה של ביתי, והעניין עם בעלי ו…
מטפל : אז הביקור של הסבתא, הצגה של הבת, העניין עם הבעל ו…
מטופלת : מצחיק, כשאני מסתכלת פנימה, מה שהכי תופש אותי זה הדבר אחרי הו…
 לא ידעתי את זה…לא ידעתי שהוא בכלל שם…קניות לחגים.
מטפל: אז ל"קניות לחגים"  הכי טעון.
מטופלת: כן
מטפל : את יכולה לבדוק מהי ההרגשה הכולית של "קניות לחגים" בשבילך ?
אם המטופלת מגיבה בדרך התמקדותית, המטפל משתמש בהנחיה השלישית:

מטופלת: (המשך מקודם, עניים עצומות) ההרגשה הכולית של זה היא… גם אימה וגם התרגשות.
מטפל: גם אימה וגם התרגשות..

הדוגמא הבאה משלבת את כל 4 ההנחיות.

מטופל: אני משוכנע על מה לעבוד היום. יש לי כמה אפשרויות: מצב היחסים שלי, הבריאות שלי, וביתי.
מטפל: יש את היחסים שלך, בריאותך וביתך ( "הקשבה" )
מטופל : אני רוצה להתרכז בביתי.
מטפל : מהי ההרגשה הכולית , התחושה המורגשת הכולית של ביתך? ( "הזמנה להתמקדות" )
מטופל : עצומה..מתרגשת…שמחה…קופצנית
מטפל: אז יש עצום, מתרגש, שמח, וקופצני ("הקשבה") האם תוכל  להתחבר לכל זה? ( "הזמנה להתמקדות" )

כאשר מטופל מתחיל פגישה או חלק ממנה עם התמקדות, ההנחיות תהינה זהות חוץ מהראשונה, שלא יהיה בה צורך. המטופל כבר "נחת" בתוך הגוף. המטפל אומר בחזרה את התמצית של מה שהמטופל אמר בהתמקדות. אז, המטפל מוסיף עוד שאלה התמקדותי על קצה התגובה ההקשבתית.

בדוגמא הבאה אנו מלווים את המטפל והמטופל דרך מספר אינטראקציות שמשקפות את השימוש של התמקדות והקשבה.

מטופל: אני עומד על קצהו של בור עמוק שחור.
מטפל: בדיוק שם , על הקצה של בור עמוק ושחור. האם אתה יכול להישאר שם בקצה של זה? (הזמנה להתמקדות)
מטופל:   כן…אני סקרן, חלק אחד שלי…ויש עוד חלק שרוצה שיהיה משהו להחזיק בו.
מטפל: יש חלק סקרני…ועוד חלק…האם החלק הזה פוחד?
מטופל: לא
מטפל: במה הוא רוצה להחזיק ?
מטופל: הוא רוצה מעקה מסביב לבור וחבל להחזיק בו.
מטפל :אז, מעקה מסביב לבור וחבל להחזיק בו . התוכל לבחור ? ( שאלה עלובה)
מטופל: לא, אני צריך את שניהם.
מטפל: אז הנה אתה עם מעקה מסביב לבור, אתה ליד המעקה, וגם חבל מחזיק אותך אחורה. האם זה נכון?
מטופל: כן.
מטפל: אתה יכול לשים לב מה עוד רוצה לקרות.
מטופל: יש ילד קטן בנפילה חופשית בבור, אבל הוא לא מפחד.
מטפל: יש ילד בנפילה חופשית והוא לא מפחד.
מטופל: וחלק מהמעקה מתפורר.
מטפל: אז, יש את הילד בנפילה חופשית שלא מפחד, ומקום בו המעקה מתפורר ולך עדיין יש את החבל סביבך..
מטופל: כן
מטפל: אתה יכול לחוש מה כל זה ?
מטופל: יש שלט ניאון מאיר על הקיר וזה אומר "החיים….אינם בטוחים. זה נראה מסוכן; זה לא כזה מסוכן.
מטפל: הו, זו תמונה של החיים עצמם, ציור  ששמו חיים.
מטופל: זה לא ציור.
מטפל: אני לוקח בחזרה ( שנינו צוחקים)זה לא ציור זה החיים עצמם.
מטופל: כן, ויש לי עדיין את החבל סביבי. החיים אינם מסוכנים כפי שהם נראים. התינוק לא יפגע בתחתית
מטפל: המסר נראה שהחיים לא מסוכנים כפי שזה נרה.
מטופל: הם בטוחים יותר
מטפל: בטוחים יותר… אנחנו תיכף צריכים לסיים..האם יש עוד משהו אחרון..
מטופל: אני רוצה לשבת אחורה אל הקיר ( החדר) על כסא שיש לו משענת בטוחה, ולהתבונן על הסצנה לא קרוב מידי לבור. ( הוא משנה את מיקום הכסא. סיום הפגישה)

מעבר לתבניות אלה, הדבר המרכזי שאני שם לב  שמטפלים משתמשים בהתמקדות והקשבה על מנת להישאר קרוב  רגע אחר רגע לחווית המטופל. זה נעשה באופן שונה ממטפל למטפל וממטופל למטופל. שוב, אין חוקים. אך המטרה הכללית היא לארח חברה ידידותית למטופל.

*

ברצוני לערוך השוואה כאן. הייתי בשני טיפולים באוריינטציה אנליטית. איך הם שונים מהתרפיה של ג'נדלין? בכל אחד מהטיפולים האנליטיים (אחד מהם היה מאד  פורה) דיברתי משהו כמו  10 דקות לחצי שעה לפני שהמטפל אמר משהו. ומה שהוא אמר אז, היה לרוב פרשנות, או שאלה, או לקראת סיום המפגש, סיכום ושזירת כל התמות ביחד. בדרך כלל, הייתה לי תחושה של שהייתי מובן במידת מה. הרבה נשאר בחוץ, ולא קיבל תגובה. מעולם לא חשתי את החוויה שלי רגע אחר רגע מלווה מקרוב ושמארחים לה חברה. זה לא דבר של רגע אחר רגע. זה מה שאני מאמין שמיוחד בתרפיה מכוונת התמקדות.

כן, מטפלים דינאמיים ממש טובים יכולים מדי פעם לחבר דברים שאמרתי חמישה מפגשים קודם לכן, בהתייחסות למה שאני אומר עכשיו בדרך מאד מרשימה. מטפלת זו רשמה רשימות שופעות בכל מפגש, באופן לא מתבלט.
יידעתי אותה כיצד שונה דרכי הטיפולית משלה, ואיך אני לא מסכים עם כמה מחוקיה והרגליה בתרפיה. חשתי מאד מוקשב. היא פשוט  הכירה בשוני והמשיכה כפי שהיה לה נכון. חשתי מובן, אבל לא שמעתי את מילותיי רגע אחר רגע.

אז, יש יותר מדרך אחת לתרפיה טובה להתרחש.
וחזרה לדרך הטובה שלנו.
ראו דוגמא נוספת של יוג'ין משתמש בהתמקדות והקשבה בתרפיה. שימו לב כמה קרוב הוא נצמד למילות המטופל. ככה גם אני חוויתי אותו למרות שאני לא נשאר כל כך קרוב- אני מתכוון, אחד על אחד- נטייתי היא בכיוון זה.
הדוגמא הראשונה היא ממש מתחילתו של מפגש:

מטופלת : מאד ציפיתי להגיע, יותר מאשר בפעמים הקודמות. היה לי שבוע גרוע. העבודה שלי ממש גרועה, ונמאס לי מהבית שלי, הכל נראה שטוח כאליו אני רק מסתכלת. אני לא בתוך זה. ואני יודעת שזה אני.
מטפל: אז הכל מרגיש שטוח ואת לא מעורבת בזה.רק מסתכלת. אך את יודעת שזה לא העבודה, זו את.
מטופלת:  א..העבודה ממש גרועה, מה שהם עושים שם ממש לא טוב. בזמנים אחרים הייתי יכולה לעשות אם זה משהו, אני יודעת.
מטפל: אז זה נכון מה שאת חשה כלפיהם, אבל גם הדרך שאת בתוך עצמך גם לא נכונה.

 ג'נדלין מסדר מחדש את מילותיה כך שההתייחסות אל ההרגשה הפנימית שבה תהיה הדבר האחרון שהיא תשמע.

בשלב הבא באותו מפגש :
מטופלת: יש לי הרבה אנרגיה שם אבל זה קשור.
מטפל: את יכולה להרגיש את האנרגיה שלך ממש שם, אבל היא קשורה.
מטופלת: כן
מטפל: את יכולה להרגיש מה קושר? (הזמנה להתמקדות)
מטופלת: זה כמו קיר כבד לפני זה.. זה מאחורי זה
מטפל: את יכולה לחוש קיר כבד.
שתיקה ארוכה…
מטופלת: זה חלק שלם של עצמי שאני שומרת בפנים.
מטפל: אמרת חלק שלם . ( חשבתי שאולי היא אמרה ישן)
מטופלת: כן, חלק שלם ממני, כמו כשאני אומרת שמשהו בסדר כשהוא לא. הדרך שאני מחזיקה הכל בפנים.
שתיקה ארוכה.
מטופלת: יש לי חלק מת וחלק שלא.
מטפל: שני חלקים, אחד מת ואחד לא…הא..
מטופלת: שרד
שתיקה ארוכה
מטופלת: זה רוצה לצרוח.
מטפל: החלק המת רוצה לצרוח ושיתנו לו לצאת.( הקשבה טובה במיוחד)
מטופלת: לחיות.

שתיקה ארוכה
מטופלת: ויש גם משהו מעורפל. אני לא מצליחה לקלוט מה זה
(ג'נדלין מתאפס על החלק המעורפל. )
מטפל: עשי מקום לחלק המעורפל. את עדיין לא יודעת מה זה. יש משהו מעורפל שם, זה לא ברור עדיין מה זה.
הם לוקחם הפסקה ושותים תה כשג'נדלין חש שהיא עבדה קשה וצריכה הפסקה. החלק הבא מגיע לאחר ההפסקה
מטופלת: אני חוזרת חזרה עכשיו
מטפל: היה שם משהו מעורפל ומתח.
מטופלת: זה כמו שאני רוצה לרוץ.
מטפל  : עשי צעד קטן חזרה ותהי ליד המקום של"רוצה לרוץ"
שימו לב איך ג'נדלין השתמש בדימוי שקשור לרגל( צעדי אחורה..) כדי להזמין אותה להתמקד על ה"רוצה לרוץ".
שתיקה ארוכה
מטופלת: מישהו יכעס עלי אם אתן לחלק הזה לחיות וזה יהיה ממש לא נוח.
מטפל: אם תתני לזה לחיות, מישהו יכעס עליך וקשה לסבול את זה
מטופלת: כן.
שתיקה ארוכה
מטופלת: אני רוצה לרוץ ולא להסתכל אחורה לעולם ורק להיות חופשייה
מטפל: את רוצה לרוץ, בלי להסתכל אחורה, להיות חופשייה
שתיקה
מטופלת:ו.. זה עצוב

בואו נעצור כאן למרות שהחלק ממשיך (ג'נדלין 1966, 112-165).
שימו לב לג'נדלין נמצא ממש שם עם המטופלת בכל צעד בדרכה.
היא חשה מובנת מרגע לרגע. זו דוגמא טובה לעבודתו יחסית בתחילת הטיפול עם מטופלת מנוסה.
דוגמאות אחרות באות מעבודתי שלי. זה מראה את המעברים שלי בין התמקדות להקשבה.  ככל שאוכל, אני אעיר הערות על השיחות  בתעתיק.
התעתיק מתחיל עם הרבה הקשבה ואז נע במפגש הבא ליותר התמקדות. יותר הקשבה באה במפגשים מוקדמים. יותר התמקדות באה במפגשים שלאחר.
למה?
ישנם מטופלים שקל להן יותר עם הקשבה מאשר עם התמקדות( ולהיפך). מתי שהוא בתרפיה יש למטופלים צורך לדבר, לספר את סיפורם וקבל תגובה .
מטופלים אחרים ( או אותם מטופלים) לעיתים מרגישים צורך להיכנס פנימה, לחוש את התחושות המורגשות שלהם ולדווח על זה. הם לא רוצים את סוג האינטראקציה שאותם רוצים אנשים שחפצים בהקשבה. שני סוגים שונים של אינטראקציה ומעורבות. המטפל  קשוב לאיזה סוג אינטראקציה צריך המטופל ממש כעת. שימו לב איך התחושה שלי לגבי מה מתבקש משתנה בעבודה עם המטופל הזה.
הקטע הראשון הוא מתוך מפגש אישי שלישי עם אדם, שפגשתיו שמונה פעמים בקבוצה. האהוב שלו בדיוק עזב אותו. הם קבעו תאריך להיפגש בפינת הרחובות 45 ומדיסון אבניו בניו יורק סיטי. האהוב לא היגיע והמטופל שלי לא פגש אותו מאז שוב.

נעקוב אחרי מטופל זה בכמה מפגשים. הוא מתחיל את הפגישה עם נטייה להתכחש לרגשותיו.

מטופל : ( בצורה שטחית)..באופן כללי אני מרגיש ממש טוב..( עם יותר רגש) אבל  אני יותר במגע עם.עצב.( לרגע הוא נראה עצוב; ואז הוא מרים עצמו מהכיסא ויוצא מהעצבות) אני מתכוון שאני שמח כתמיד; הכל הולך טוב; זה לא השתנה; אני לא בכאב ( הקול שלו נחלש).
מטפל: אז, הכול הולך יופי ואתה לא בכאב..אבל אתה במגע יותר עם ( הפסקה קלה ומדגיש בכוונה) עצב…(מסדר את המילים שלו כך שהעצב יודגש).
מטופל :כן. בטוח שכך…(מחזיר)…הגעתי להבנה אחת שזה קשה לדבר על זה…כשאני חש מיני (זז בכסא ..מתחיל שוב) כאשר אני כן חש מיניות… לפעמים אני בוחר  במישהו שאני אפילו מתעב או שהוא מתעב אותי
מטפל: (משקף רגשות בגוף ראשון). "אני חש אי נוחות לומר לך זאת אבל אני רוצה…לא- לעיתים אני נמשך למישהו… שאו שאני מתעב או שהוא מתעב אותי."
מטופל: כן, חד משמעי. ( הוא ממשיך לחוש את דרכו להימשך לאחר שמתעב אותו)

 אותו מטופל, מפגש הבא. הוא מדבר על עזרתו לעמית  להתחיל בדיאטה למרות שהוא לא מחבב את האיש. התיאור  הוא חדגוני:

מטופל: אני מקנא (בתקיפות) אני לא רוצה שהוא ירד במשקל. הוא מסתכל עלי כאדם משוחרר, חופשי, ואני לא אתן לו לדעת שאני בעצם לא מאושר. אני משחק משחק. אני שמח לראות שהוא לא מתקדם..אני מניח שחלק מזה הוא שאני מרגיש שאני לא מתקדם אז למה לעודד אותו להיות לפניי.
מטפל:  אז יש שם הרגשה- "אני לא ממש מתקדם"- ( אני מדגיש את ההרגשה שבוטאה)
מטופל: ( מפסיק אותי, ביותר רגש) לא. אני לא !  אני מניח שזה מה שמטריד אותי. אם אני שמח ומסופק לא איכפת לי מה אחרים עושים.
מטפל: (משקף את הרגשות שנשמען הכי חזקים) " למה לעזור לו כשאני לא שמח אם ההתקדמות שלי . האם זה נכון? ( הזמנה לבדוק דרך פוקוסינג)
מטופל: כן, זה הכעס. למה אף פעם לא מעודדים אותי?
מטפל: כן, אפוא מישהו בשבילי ?
מטופל: אני עוזר לכל האנשים האלה. ( עם יותר רגש) זה ממש מציק לי …( הוא נכנס יותר לתוך הכעס ולהרגשה המציקה עם כל האנשים שלא  מעודדים אותו ואני חייב לציין שאני אולי אחד מהם)
שימו לב שעד כה לרוב  השתמשתי ב"הקשבה" איתו. תגובות ההקשבה שלי מכוונת ישירות גם למבוטא וגם אל ההרגשה הבסיסית שנמצאת בערבוב המילים שהגיעו.

זו דרך עדינה לקרב את האדם לתבנית שממנה הופיעו המילים שלו. הקשבה מסייעת לאדם לחוש ו"להיכנס אל" לעומת רק "לדבר על" רגשות. ג'נדלין מתאר זאת כמציאת ה"דלת שבתחתית", התגובה המעמיקה שעוזרת להרגשה להיפתח. כאשר מה שעדין חבוי , לא מומשג , המתפתח בתוך המסר של המטופל, מקבל תגובה באמפטיה, אזי האדם ינוע קדימה צעד נוסף מעבר למה שהוא כבר המשיג.

הדוגמא השלישית עם אותו מטופל  "לוכדת" יותר מתופעת ה"דלת שבתחתית". אני מקשיב ומשקף את הרגשות שמתחת למילים.  הראיון  הבא . הוא מדבר על הרומן שהסתיים.

מטופל:אני ממש רציתי אותו. זה הרגיש כאילו הגוף שלו בוער. חזרתי הביתה וצחצחתי כד אפר כמו תפ.( הוא במבוכה)
מטפל:היית ממש חם עליו, כה חם שהתפללת שהוא יחזור…הייתה שם הרגשה ..אני ממש רציתי אותו…אבל  לא…הייתי ראוי? ( מציע ניחוש זמני להרגשה שיש שם שעדיין לא בוטאה)
מטופל:  ( בעצב) כן.. (דמעות)
מטפל: (חוזר לאט) לא הייתי ראוי לו …
מטופל: איך קרה שהתמזל מזלי  כל כך !
מטפל: (מבטא את ההרגשה שאולי נמצאת שם) אני חש כה… חסר עירך
מטופל: לא..יותר כמו אסיר תודה לאלוהים.
מטפל: אה, אז  זה לא חסר ערך כל כך כמו הכרת תודה לכוח עליון ששלח אותו אליך.( מתקן עצמי  על פי מה שנאמר)
מטופל: כן, לא יכולתי להשיג אותו בעצמי… אני מניח שאתה צודק. אני לא מרגיש שהייתי ראוי לו. הוא היה בליגה אחרת. אני ממלא מקום. הוא היה הכוכב של ההצגה. אלוהים, רציתי אותו… כמו שהחוף רוצה את הים.
מטפל: זה היה כמו הזדקקות טבעית, שני חלקים שצריכים אחד את השני לחוש שלמים, ליצור את השלם…. אולי כמו הוויה נחותה שצריכה הוויה עליונה להרים אותה למעלה, לעשות אותה יותר, למלא אותה?
מטופל: כן.. חשתי חזק כשהוא היה בתוכי (דמעות)…אני שומע את רוברט הפלק שרה " זה איך שהחיים משתנים/ כמו קו החוף והים.."
מטפל: ( מסיים את השיר; אני יודע אותו היטב) "היי… זו לא דרך לומר שלום"…
מטופל: ( התייפחויות כבדות)
מטפל:  "אני כה משתוקק אליו.."
מטופל" ( מהנהן בראשו וממשיך לבכות)

בשלושה חלקים אלה אנו רואים התקדמות. המטופל הפקיד בידי יותר ויותר חומרים עמוקים.
בתחילה הוא התכחש לרגשות. הוא עצר בי שמא אתקרב קרוב מידי אליו. ואז, כשהדגשתי בעדינות הוא נפתח יותר גם לעצמו וגם אלי. אפוא הפוקוסינג? לא השתמשתי בזה הרבה איתו מכיון שהיתה התקדמות עצומה רק מההקשבה. עכשיו אני גולש לפוקוסינג.

מדוגמא שמתחת,  אני מדגיש את השאלות ההתמקדותיות. אותו מטופל, מפגש הבא.
מטופל: אני חש עייפות וכבדות ולא ממש מסופק ממה שאני עושה.
מטפל: הממ… עייף, כבד, ולא ממש מסופק. מהי האיכות של כל ההרגשה הזו ?
מטופל: (מקמט את אפו) משהו תפל, שטוח, ללא התלהבות.
מטפל: תפל, שטוח, לא מתלהב.
מטופל: כן.
מטפל : האם תוכל רק להאזין לכל זה ?
מטופל: זה דומע וקנאי. אני רואה את פניו של חברי בוב, ואני מקנא שהוא כל כך מלא השראה.
מטפל: יש כמה דמעות שם בשבילך, לעצמך, וקנאה בו. "יש לו את זה ולי אין".
מטופל: כן.
מטפל: לא שמח עם עצמך ומקנא בהשראה שלו. ..לך תראה ( שים לב) מה זה ?
מטופל:  אנ י חש מקופח ! זה שום עוד דבר ערור אבל בטריטוריה אחרת. אף אחד לא מזין אותי !לפחות לו מספיק. אין לי מספיק בפנים ולא מספיק מגיע מבחוץ. הוא יותר בר מזל ממני.(סוף החלק)

אני עדיין משתמש בהרבה הקשבה עם מטופל זה אך כעת מוסיף שאלות התמקדותיות על קצה הזנב של התגובה ההקשבתית שלי. זה איך שהשתמשתי  בפוקוסינג איתו.

בסופו של דבר, הרשו לי להכיר בכך שבפרק זה  התמקדתי בפגישות בהן הקשבה ופוקוסינג  ועבודתם המשותפת התקדמו ללא מכשולים. בדוגמא עם המטופל שלי, החסרתי כמה מקומות בהם יכולתי לשאול האם אני נכלל ברשימת האנשים אשר לא עוזרים לו.  זה היה טוב גם לעבוד על העניין הזה (העניין של  "אני והוא") שם .פוקוסינג והקשבה לא תמיד עובדים כל כך טוב. נראה שאנשים מסוימים, כפי שראינו בפרק על פוקוסינג, אלרגים במיוחד לפוקוסינג.  אז השתמשו בהקשבה. מצאתי שלאנשים אלו לעיתים קרובות יש עניין עם אינטימיות. הא חשים שהאוטונומיה שלהם מאוימת או שהם מבוהלים בקשר לסיבה שבגללה המטפל רוצה להיות כה קרוב  על ידי שיקוף חזרה את מה השהם אמרו. ( זה לא בהכרח מתייחס למקצוענים בשדה של רפואת נפש שאולי הוצפו מעל ומעבר ב"קרל רוג'רס"  ! )  ברור שעם מטופלים מסוימים יעזור הסבר  פשוט של מהי הקשבה אך לא עם כולם.

לעיתים השילוב של פוקוסינג והקשבה לא חלק כפי שזה בדוגמאות אלה. אנשים תוהים לגבי הנושא, מסרבים "לנחות על מסלול ההמראה", ליצור נקודת חיבור עם טיסה אחרת, לא פותחים את ה"דלת שבתחתית".  למרות המטפורה , שילוב של התמקדות והקשבה אינו כה חלק כמו שדוגמאות אלה מציינות. אך מטרת המטפל ברורה : להישאר בקשר קרוב עם מה שקורה אצל המטופל, ללוות את זה בדרך, לארח לזה חברה, לעזור לזה להתקדם קדימה.

ביחד עם ההתראה שפוקוסינג והקשבה לא תמיד משתלבים בקלות כפי שדוגמאות שלנו מציינות, בואו נשקול שילוב של פוקוסינג והקשבה עם מתודות אחרות.

עוד על התמקדות

חדשות

תגיות