קארל רוג'רס

( תרגום חופשי – יפעת אקשטיין )

"This is Me"
( מתוך – on becoming a person / קארל רוג'רס )

….התבקשתי להציג בפני סטודנטים לא את הרעיונות הפסיכולוגיים שלי, אלא את עצמי. כיצד הגעתי לחשוב את המחשבות שאני חושב? כיצד הגעתי להיות האדם שהנני. …אני מתאר כאן את הלמידה האישית שלי את אותם הנושאים הפילוסופיים אשר הפכו להיות משמעותיים עבורי…
אלו דברים משמעותיים שלמדתי מתוך אלפי השעות שעבדתי עם תעוקות ולחצים של אנשים.

1. ביחסים שלי עם אנשים, מצאתי שזה לא יעיל בטווח הארוך, לפעול כאילו אני משהו שאני לא. אין זה עוזר לפעול באופן רגוע ונעים אם אני בפועל כועס או ביקורתי. זה לא עוזר לפעול כאילו אני יודע את התשובות כאשר אני לא. זה לא עוזר לפעול כאילו אני אדם אוהב, אם בפועל ברגע מסוים אני עוין. זה לא עוזר לי לפעול כאילו שאני מלא בטחון אם בפועל אני מפוחד ולא בטוח. אפילו ברמה מאוד פשוטה אני מצאתי שנכון להחזיק הצהרה זו. זה לא עוזר לפעול כאילו שאני בסדר אם אני חש חולה.
מה שאני אומר כאן, במילים אחרות, שמצאתי שזה לא אפקטיבי או עוזר במערכות היחסים שלי עם אנשים להתאמץ ולהישאר בפסדה. לפעול בדרך אחת כלפי חוץ כאשר אני חווה משהו אחר בפנים. זה לא עוזר לי בנטייה שלי לבנות יחסים עם אחרים. …רוב הטעויות שעשיתי בתוך מערכות יחסים, ברב הפעמים שנכשלתי לעזור לאנשים אחרים, יכולים להבחן בדרך הזו, שמתוך סיבות הגנתיות התנהגתי על פני השטח לא בהלימה לכיצד אני הרגשתי בתוכי.

2. מצאת שאני יותר אפקטיבי כאשר אני יכול להקשיב בקבלה לעצמי, ויכול להיות "עצמי". ואני שמתי לב שבמשך השנים יותר ויותר שמעתי לעצמי… עם השנים למדתי יותר ויותר להקשיב למה אני מרגיש בכל רגע נתון, לשים לב שאני כועס, או שאני חש דחייה בהקשר לאדם מסוים. או שאני מרגיש חיבה וחום עבור אדם אחר, או שאני משועמם ולא מתעניין במה שקורה, או שאני משתוקק להבין את האדם הזה או שאני מפוחד בתוך מערכת יחסים מסוימת…כל אלו הם רגשות שאני חושב שאני יכול להקשיב להם. דרך אחרת לומר זאת שאני מרגיש שנהייתי יותר מותאם בלתת לי להיות מי שאני. זה נהפך קל יותר לקבל את עצמי כאדם לא מושלם. …… הפרדוקס הוא שכאשר אני מקבל כפי שאני, אני משתנה. אני למדתי את זה מתוך העבודה שלי עם מטופלים ומתוך ההתנסות האישית שלי – שאנו לא יכולים להשתנות, אנו לא יכולים לברוח ממה שאנו, עד שאנו נקבל באופן מעמיק את מי שאנחנו. אז שינוי מגיע כמעט מבלי שאנו שמים לב אליו.
תוצאה נוספת מקבלה שלי את עצמי זה שיחסים נהיים אמיתיים. יחסים אמיתיים הם בעלי דרך מרגשת של הוויה, בעלי חיות ומשמעות. אם אני יכול לקבל את העובדה שאני לא מתעניין או משועמם על ידי מטופל זה או סטודנט זה, אז אני יכול גם יותר לקבל רגש זה כתגובה אלי. אני יכול לקבל את החוויות המשתנות והרגשות המשתנים אשר מתרחשים בתוכי ובתוך מי שממולי.
יחסים אמיתיים נטייתם להשתנות ולא להיות סטטיים.
אז מצאתי את זה אפקטיבי ביותר לתת לעצמי להיות, לשים לב לגבולות שלי וליכולות שלי בתוך הסיטואציה, ולקבל את זה כעובדה. להיות מודע כאשר אני שם אנשים בתבנית, או משתמש במניפולציות ולקבל את זה גם כמשהו שנמצא בתוכי. אני רוצה לקבל את זה כמו שאני מקבל רגשות של חום, עניין, רשות, נחמדות, הבנה שהם גם חלק אמיתי מעצמי. כאשר אני מקבל את כל הנטיות הללו כעובדה, כחלק ממני, אז היחסים שלי עם אדם אחר הופכים למה שהם, וזה מאפשר צמיחה ושינוי.

3. למידה מרכזית שהייתה מאוד משמעותית עבורי – אני מצאתי ערך רב מאוד כאשר אני מרשה לעצמי להבין אדם אחר. מוזר.. האם אנו צריכים להרשות לעצמנו להבין אדם אחר? אני חושב שכן. התגובה הראשונה שלנו ברב המקרים למה שאנשים אומרים היא הערכה או שיפוט, יותר מאשר הבנה של זה. כאשר משהו מבטא רגשות או נטיות או אמונות, הנטייה שלנו, כמעט באופן אוטומטי, זה להרגיש "זה נכון" או "זה טיפשי" "זה לא נורמלי" " זה לא הגיוני", "זה לא נכון", "זה לא יפה".. לעיתים נדירות אנו מאפשרים לעצמנו להבין בדיוק את המשמעות של הדברים שנאמרו עבור האדם שדיבר. אני מניח כי בלהבין יש סיכון. אם אני אתן לעצמי באמת להבין אדם אחר, אני עלול להשתנות על ידי הבנה זה. ואנו כולנו פוחדים משינוי. אז, כפי שאמרתי, זה לא דבר פשוט להרשות לעמנו להבין את האחר, להיכנס  באופן מעמיק ואמפטי להגדרות שלו. זהו דבר נדיר. להבין זה להיות מועשר פעמיים.  אני מצאתי שכאשר אני עובד עם מטופל שנמצא בלחץ, להבין את העולם הביזארי של אדם פסיכוטי, או להבין ולחוש את הנטייה של אדם אשר מרגיש שהחיים הם טרגיים ומעמיסים, או להבין אדם אשר מרגיש שהוא חסר ערך ונחות – כל הבנה שכזו באיזשהו אופן מעשירה אותי. אני למדתי מתוך חוויות אלו בדרכים ששינו אותי, שעשו אותי שונה. אפילו חשוב יותר, זה שההבנה שלי של האינדיבידואלים הללו אפשרה להם להשתנות. זה אפשר להם לקבל את הפחדים שלהם והמחשבות הביזאריות והרגשיות הטרגיים כמו גם את רגעי האומץ, נחמדות ותחושות של אהבה. בחוויות שלהם, כמו גם בשלי, כאשר מישהו לגמרי הבין רגשות אלו, זה אפשר להם לקבל את הרגשות הללו בעצמם. ואז הם מצאו שהרגשות הללו בתוכם השתנו. ….

4. והנה למידה נוספת שלי – אני מצאתי שזה מעשיר לפתוח ערוצים שמאפשרים לאחרים לתקשר את הרגשות שלהם, את המילים הפרטיות שלהם מולי. בגלל שהבנה היא גמול מספק, אני רוצה להוריד את הגבולות בין אחרים לביני, כך שהם יוכלו, אם ירצו, לגלות את עצמם באופן מלא.
ביחסים טיפוליים, יש מספר דרכים בהם אני יכול להקל על המטופל לתקשר את עצמו. אני יכול על ידי הגישה שלי ליצור בטחון ביחסים, דבר שיאפשר לתקשורת שכזו. הבנה רגישה אשר רואה אותו כפי שהוא לעצמו, ולקבל אותו כבעל תפיסות אלו ורגשות אלו, עוזר גם כן.
אף כמורה אני מצאתי שאני מועשר כאשר אני יכול לפתוח ערוץ בהם אחרים יכולים לשתף עצמם עימי. אז אני מנסה, לא תמיד בהצלחה, ליצור אוירה בכיתה שאופן כזה שרגשות יכולים לעלות, בהם אנשים יכולים להיות שונים. ….לעיתים באמצע הקורס אני מבקש מהם לרשום את מה שעולה להם, ומבלי שתהיה לזה השפעה על הציונים. ..אנשים, כמונו, מתוכנתים לשמוע הוראות, לשמור באופן פסיבי את מה שעולה להם. … זה לוקח זמן לאנשים לדרך כזו של עבודה….
ואני מוצא חשיבות לזה גם בקבוצות שאני מנחה. אני משתוקק להוריד את הצורך בהגנות ותחושות פחד, כך שאנשים יכלו לבטא את הרגשות שלהם בחופשיות.

5. למידה חשובה נוספת – אני ראיתי שזה מתגמל מאוד כאשר אני מקבל אדם אחר. אני מצאתי שקבלה אמיתית  של האחר והרגשות שלו זה לא דבר פשוט, כמו שלהבין זה לא פשוט. האם אני יכול להרשות לאדם אחר להרגיש עוינות כלפי? האם אני יכול לקבל את הכעס שלו כחלק לגיטימי של עצמו? האם אני יכול לקבל אותו כאשר הוא רואה את חייו ובעיותיו בדרך שונה משלי? האם אני יכול לקבל אותו כאשר הוא חש רגשות חיוביים כלפי, מעריץ אותי ורוצה אותי כמודל עבורו? כל אלו כרוכים בקבלה, וזה לא פשוט. יותר קל לנו לחשוב שכל אחד צריך להרגיש או לחשוב כמונו. אנו רואים עד כמה קשה לנו לאפשר לילדים שלנו, או להורים שלנו, או לבן הזוג שלנו להרגיש אחרת סביב נושא או בעיה מסוימת. ברמה הלאומית אנו לא יכולים להרשות לאומה אחרת לחשוב אחרת מאיתנו. מה שאני גיליתי שהנפרדות הזו, האפשרות והזכות של כל אינדיוידואל לחוות בדרך שלו ולגלות את המשמעות שלו בתוך העניין, זה אחד מהפוטנציאליים החשובים ביותר בחיים. כל אדם הוא אי בפני עצמו, והוא יכול לבנות גשר לאי אחר רק אם בתחילה הוא יהיה מוכן להיות עצמו ויאפשר לעצמו להיות עצמו.  ואז מצאתי שכאשר אני מקבל אדם אחר, כזה אומר באופן ספציפי מקבל את הרגשות שלו, הנטיות שלו, האמונה שלו כחלק חי של עצמו, אז אני עוזר לו להיות אדם. ויש בזה ערך רב מאוד.

6. ככל שאני פתוח יותר למציאויות שבתוכי ושבאחר, כך אני פחות מוצא עצמי ממהר "לתקן דברים". כאשר אני מנסה להקשיב לעצמי ולראות מה קורה בתוכי, וככל שאני מנסה להביא את אותה הקשבה לאחר, כך יש בי כבוד גדול יותר למורכבות של תהליכי החיים. וכך אני פחות ופחות מוצא עצמי ממהר לתקן דברים, להשיג מטרות, לשנות אנשים ולדחוף אותם לדרך שהייתי רוצה שילכו. אני יותר מוכן להיות פשוט עצמי ולאפשר לאדם האחר להיות עצמו. אני יודע שזה נראה מוזר. מהם חיים אם לא לעשות דברים לאנשים אחרים? מהם חיים אם לא לכוון אותם למטרות שלנו? מהם החיים אם לא ללמד אותם את מה שהם צריכים ללמוד…..
הפרדוקס בכך הוא שככל שאני מסכים להיות עצמי, עם כל המורכבות של החיים, וככל שאני מוכן להבין ולקבל את המציאויות שבתוכי ושל אנשים אחרים, כך יותר שינויים מתרחשים בפועל. זה משהו פרדוקסלי, שככל אחד מאיתנו מוכן להיות עצמו, כך הוא מוצא לא רק את עצמו משתנה, הוא מוצא גם אנשים אחרים איתם הוא בקשר משתנים. זה חלק חי בחוויה שלי, ואולי אחד העמוקים שלמדתי בחיי האישיים והמקצועיים.

7. לתת אמון בחוויה שלי. – למדתי שהתחושה האורגנית שלי לגבי סיטואציה – ניתן להאמין בה יותר מאשר האינטלקט שלי. במהלך ההיסטוריה שלי הלכתי הרבה פעמים אחרי מחשבות של אחרים, או מחשבות שלי.  אף פעם לא התחרטתי כאשר הלכתי אחרי כיוון שהרגיש לי נכון, אפילו אם הרגשתי בתוך זה בודד או אידיוטי באותו הזמן.
ראיתי שכאשר אני בוטח במשהו פנימי, לא אינטלקטואלי, אני מגלה חכמה בתוך התנועה. אני ראיתי שכאשר אני הולך בעקבות ערוצים לא קונבנציונליים אלו בגלל שזה הרגיש לי כנכון, אחרי 5-10 שנים קולגות רבות מצטרפים אלי ואינני מרגיש שם יותר לבד.
כאשר אני בוטח בתגובות שלי באופן עמוק יותר, אני מוצא שאני יכול להשתמש בהם כדי להדריך את המחשבה שלי. יש לי יותר כבוד למחשבות המעורפלות אשר מתרחשות בתוכי מידי פעם, שמרגישות שהן משמעותיות. אני למדתי לחשוב שמחשבות לא ברורות אלו מובילות אותי לאזורים חשובים. אני חושב על זה כאמון בטוטליות של החוויה שלי, שלמדתי שהיא רחבה יותר וחכמה יותר מהאינטלקט.  וזה נושא בתוכו משהו שאני עדיין לא יודע, משהו שטרם עשיתי…

8. הערכה של אחרים זה לא מדד הדרכה עבורי – השיפוט של אחרים, לא יכול להיות מדריך עבורי.זהו דבר שמאוד קשה ללמוד אותו.

9. החוויה עבורי היא האוטוריטה הגבוהה ביותר.זוהי אבן הבוחן של הקיום זה החוויה שלי. לא רעיונות של משהו אחר, וגם לא חלק מהרעיונות שלי, השולטים על החוויות שלי. זו החוויה שלי שאני חייב לחזור אליה שוב ושוב, כדי לפתח את האמון כפי שזה בתהליך של הפיכתי לעצמי. (in the process of becoming me).
לא התנ"ך, פרוייד, מחקרים, גילוי אלוהי.. יכולים לקחת ממני את החוויה הישירה. החוויה שלי היא ראשונית. אם אני קורא תיאוריות בפסיכולוגיה, אם אני מיצר תיאוריות בפסיכותרפיה מבוססות על המפגש שלי עם מטופלים, או אם יש לי חוויה ישירה של הפסיכותרפיה עם הקליינט, ברמת ההיררכיה אני קודם כל מקשיב לחוויה. וזו לא האוטוריטה כי זה רק אמין. זה כך כי כל הזמן אני יכול לבדוק את זה בדרך חדשה. בדרך כזו זה לעיתים רחוקות טועה ותמיד פתוח לתיקון.

10. אני נהנה לגלות סדר בתוך החוויה. גילוי סדר זה בבסיס הרצון המחקרי שלי. זה מלמד אותנו שבעולם יש סדר. הסיבה שהקדשתי עצמי למחקר ולבניית תיאוריה זה כדי לספק את הצורך למצוא סדר ומשמעות, צורך סובייקטיבי שקיים בתוכי.

11. לקח לי זמן רב להכיר בכך שהעובדות הם ידידותיות. (the facts are friendly). עובדות הן לא אויב שצריך להיזהר מהן. ובכך אני מתכוון לעובדות שעולות מתוך חקירה ומחקרים לגבי התרפיה. וגם אם לפעמים העובדות מכאיבות הן מאפשרות למידה ומובילות למשהו מספק יותר כיוון זוהי דרך מותאמת יותר להסתכל על החיים. וקרה שרעיונות שנראו לי חשובים לא נתמכו על הממצאים. אך כל פרט של מידע  שהושג, בכל תחום, מוביל את האחד להיות קרוב יותר למה זה אמיתי. ולהיות קרוב יותר לאמת לעולם לא יכול להיות מזיק או מסוכן או לא מספק. אז בזמן שאני עדיין שונא לסגל מחדש את המחשבה שלי, ולהזיז דרכים ישנות של תפיסה וקונספטים, עדיין ברמה עמוקה אני מגיע להכרה שארגון מחדש מכאיב זה הוא למידה, ולמרות הכאב שזה מוביל זה יותר מספק בגלל שבדרך מסוימת זו דרך מדויקת יותר לראות את החיים. ואני בטוח שהעובדות הם החברים שלי.

12. מה שהוא הכי אישי הוא הכי כללי. מצאתי כי הרגשות שנראים לי הכי פרטיים שלי, הכי אישיים, ולכן הכי אולי לא מותאמים לאחרים, יצאו החוצה לביטוי כי בדרך מסוימת הם היוו הדהוד, רזוננס, לאנשים רבים אחרים. זה הוביל אותי להאמין שמה שהוא הכי אישי ומיוחד בכל אחד, יש בו אלמנטים שאם הם היה להם ביטוי ודיבור, הם היו נוגעים באופן עמוק באחרים. זה עזר לי להבין אומנים ומשוררים כאנשים שהעיזו לבטא את המיוחד שבהם.

13. יש לי הבנה עמוקה ביותר שהיא הבסיסית לכל השאר. זו הבנה שהגעתי אליה לאחר עבודה של 25 שנה עם אנשים. יש לי את החוויה שלאנשים יש באופן בסיסי כיוון חיובי בתוכם. בקשר העמוק ביותר שלי עם מטופלים, אפילו אם כאלו שפגועים ביותר, שההתנהגות שלהם היא אנטיסוציאלית, שהרגשות שלהם נראים לא נורמאלים מצאתי שזה נכון. כאשר אני יכול באופן רגיש להבין את הרגשות שהם מבטאים, כאשר אני מסוגל לקבל אותם כאנשים נפרדים עם הזכויות שלהם, אז אני מוצא שהם יכולים לנוע לכיוון מסוים. ומה הכוון הזה שהם נעים אליו? המילים שיכולים הכי לתאר את הכוון החיובי הם מילים של בניה, של בניית עצמי, של צמיחה סביב בגרות פנימית, צמיחה סביב נושאים חברתיים. אני הגעתי להרגשה שככל שהאינדיווידואל יותר מובן ומרגיש שמקבלים אותו, כך הוא נוטה להשליך את החלקים החיצוניים לעיתים השקריים איתם הוא פוגש את החיים, ויותר הוא נוטה לעבור לכיוון שהוא מקדם הלאה.

אני לא רוצה להיות לא מובן בנושא זה. אין לי תפיסה אידיאלית של טבע האדם. אני מודע שמחוץ להגנות ופחדים פנימיים אנשים יכולים להתנהג בצורות אכזריות, הרסניות, לא בוגרות, רגרסיביות, אנטי סוציאליות, ומזיקות. ועדיין אחד החקירות הטריות ביותר של החוויה שלי בעבודה עם אנשים היא לגלות את הכיוון החיובי והנטייה אליו אשר קיים גם בתוכם, כמו בכולנו, ברמה העמוקה ביותר.

14. אני רוצה לסיים רשימה זו ב חיים, במיטבם. החיים הם תהליך זורם, משתנה ששום דבר לא סגור בם. במטופלים שלי ובעצמי, אני מוצא שכאשר חיים הם עשירים ומספקים, זהו תהליך זורם. לחוות את זה זה גם מרתק וגם קצת מפחיד. אני מצאתי שאני במיטבי כאשר אני נותן לזרם החוויות שלי לשאת אותי, בכיוון שנראה שזה זורם, סביב המטרות שאני מודע אליהם גם אם במעומעם.
בזרימה הזו, בתוך מורכבות זרם החוויות שלי, ובניסיון להבין את השינוי הבלתי נפסק ומורכבותו, זה עובדה שאין דבר מוגמר וסגור. וכאשר אני מסוגל להיות בתהליך הזה, זה ברור שלא יכולים להיות מערכות סגורות של אמונות, לא עקרונות בלתי ניתנים לשינוי שאני יכול להחזיק. החיים מודרכים על ידי הבנות משתנות ואינטרפרטציות של החוויות שלי. זה תמיד תהליך שמגיע.
אני מאמין שעכשיו זה ברור למה אין פילוסופיה או אמונה או סט של עקרונות שאני יכול לבקש שתחזיקו בהם. אני יכול רק לנסות לחיות את האינטרפרטציה המשמעות של החוויה שלי, ולנסות לתת לאחרים את הרשות והחופש לפתח את החופש הפנימי שלהם והמשמעות הפנימית שלהם לחוויות שלהם.

עוד על התמקדות

חדשות

תגיות